מוחרמים
בשעה שאני כותב את השורות האלה קאט פאוור הייתה אמורה להופיע ברדינג 3. מאז הודעת הביטול שלה ביום שישי האחרון, יומיים לפני ההופעה, אני מסתובב עם תחושה חמוצה בבטן והרבה תסכול ועצבים.
גילוי נאות: לא היה לי כרטיס להופעה שלה. אני לא מספיק מכיר אותה בשביל להוציא על זה כסף, אבל לא הייתי מתנגד לראות אותה. אז התסכול שלי לא מגיע מהמקום הזה, של מעריץ פגוע. הוא מגיע ממקום אחר: של חובב מוזיקה שמרגיש שיורקים עליו. תיקון. של חובב מוזיקה ישראלי שמרגיש שיורקים עליו.
ריבוי הביטולים והסירובים בשנים האחרונות מאמנים שונים, ביניהם הפיקסיז ואלביס קוסטלו, וממש בחודש האחרון גם טיון-יארדס וכאמור קאט פאוור, הפך אותנו ממאוכזבים-נורא לאנשים שמושכים בכתפיים, ממלמלים שזה היה צפוי שהכלבה תבטל וממשיכים הלאה. זה מוציא אותי מהכלים.
זה בכלל לא משנה מאיזה צד של המפה אנחנו מגיעים, מה המוצא שלנו ומה דעתנו על הסכסוך הישראלי-ערבי. מה שצריך לשנות לנו זה דבר אחד: אנשים מסוימים בעולם מעוניינים לפגוע בנו והם עושים את זה בהפעלת מכבש לחצים אדיר על כל זמר ולהקה שסוגרים להופיע כאן, באמצעות הפצת שקרים, הכפשה ואיומים. וזה לא משנה אם אתה ימני או שמאלני, דתי או חילוני, תל-אביבי או אריאלי, הדבר היחיד שזה משנה הוא שאתה נכלל בקטגוריה הזו: אתה ישראלי. וככזה, אליבא דפיקסיז, קוסטלו ושאר החבורה, לא מגיע לך ליהנות מפרי קולם הענוג.
לא, רגע. אני אתקן. אין להם בעיה שתקנה את המוזיקה שלהם. כשזה מגיע לכיס שלהם בצורה כזו, זה בכלל לא משנה אם אתה ישראלי, גרמני או צפון קוריאני. הם ממשיכים להפיץ את האלבומים שלהם כאן ואין להם שום בעיה שנשלם עליהם. בצורה הזו מותר לך בהחלט להאזין להם. אבל שהם יבואו לכאן, להופיע? חלילה. זה לא.
כמו-כן, אין להם שום בעיה להופיע במוסקבה, באיסטנבול או בבייג'ין. הם לא הפסיקו להופיע בארצות הברית, המדינה של חלק ניכר מהאמנים האלה, כשזו החליטה לפלוש לעירק ולאפגניסטן ולכתוש את המדינות האלה במשך מעל ל-10 שנים, להשאיר שם עיי חורבות. להיפך. אז הם משתמשים במוזיקה שלהם כדי להפיץ את המסר.
אבל בישראל? זה לא. אנחנו מוחרמים. וזה, זה נקרא צביעות.
ואני מתחרפן מזה שאנחנו לא עושים כלום. אנשים שכף רגלם לא דרכה כאן מעולם מרשים לעצמם לקרוא לנו מדינת אפרטהייד, לקרוא לחרם, להרים אתרי אינטרנט שמסבירים באופן נרחב למה אנחנו האויב הגדול של העתיד האנושי, ואנחנו ממשיכים למשוך בכתפיים ולקוות שהפפרז לא יחליטו לבטל ושמדונה בכל זאת תגיע.
אני לא מנסה לשכנע אתכם להיות פטריוטים ציוניים, אני לא יודע אם נשארו כאלה. אבל אני לא מבין איך אנחנו לא נעלבים ברמה היסטרית. ביום שישי, אחרי אותה הודעת ביטול, כתבתי סטטוס שקורא לכל מי שקנה כרטיס לקאט פאוור להיפגש ברדינג 3, לערום את האלבומים שלה, לשרוף, לצלם ולהעלות לפייסבוק. חרם יכול וצריך להיות דו כיווני. אני מאמין במה שכתבתי. זה לא נכתב מתוך כעס עיוור, זה משהו שאנחנו צריכים להתחיל לעשות.
מאז יום שישי אני מנסה לחשוב מה אפשר לעשות. להרים אתר אינטרנט? להפגיז אמנים במיילים, שיהוו קונטרה למיילי-ההכפשה והאיום שהם מקבלים מגורמים פרו-פלסטיניים ברחבי העולם? לכבוש את הראש בכרית ולצרוח בעצבים?
אני לא יודע. אני לא בטוח. אני רק בטוח שצריכים לעשות משהו, כי ההחרמה הזו היא יותר מהופעה מבוטלת. היא מספרת סיפור. אנחנו כל כך עסוקים בלריב בינינו לבין עצמנו שאנחנו שוכחים להסתכל רגע החוצה. למה אנחנו מרשים למישהי כמו קאט פאוור להחליט שלא מגיע לנו לראות אותה מופיעה? ואם ככה היא מחליטה, למה שנמשיך לרכוש את המוזיקה שלה, למה שנמשיך להאזין לה, למה שלא נשרוף את האלבומים שלה ונראה לה שזה מה שאנחנו חושבים עליה?
נמאס לי להרגיש מוחרם, נמאס לי שמתייחסים אלינו כאל מדינה מצורעת, נמאס לי שכל אמן אינדי יכול להרשות לעצמו לבטל הופעה יומיים לפני קיומה, להשתין על הקהל שלו, להגיד שהוא מרגיש "חולה ברוחו" ונמאס לי בעיקר מזה שאנחנו מקבלים את זה.
בבלוג הזה, בי נשבעתי, לא תראו פוסטים על קאט פאוור, טיון יארדס, הפיקסיז, אלביס קוסטלו, גיל סקוט הרון, דבנדרה בנהארט וכל אמן אחר שיחליט להחרים את ישראל. ומבחינתי זו רק ההתחלה.
עדכון קטן: מתברר שגם עידו שחם כתב במאזין פוסט מאוד דומה. כנראה יש עוד כמה אנשים שזה מזיז להם. בסוף ננצח.
עדכון 19.2: גם The Pains of Being Pure at Heart ביטלו את ההופעה שלהם בארץ. לבם הטהור כנראה לא כואב להם על מעריציהם שקנו כרטיסים.
כל הכבוד, כבר מזמן היינו צריכים להגיד (או לכתוב) את זה.
מסכים עם כל מילה!
אגב, שכחת קולדפליי עם התעלול הפרסומי המגוחך שלהם מהקיץ האחרון (יחד עם שותפיהם לקליפ מפייתלס) ואת רוג'ר ווטרס שממה שאני יודע, נמנה בין האמנים המובילים את החרם על האומנותי על ישראל.
אחד מהדברים שאפשר לעשות נניח, כדי להפסיק את ההחרמה, הוא להפסיק את הסיבה לחרם. נניח, לקחת בחשבון שלאזרח במדינה דמוקרטית יש אחריות על המעשים של הממשלה שלו, ולהצביע באופן שיסיים את הסכסוך. מצטערת, זה דווקא כן משנה במקרה הזה אם אתה ימני או שמאלני. וכמה שנעצבתי מהביטול של הפיקסיז, להקה שאני שומעת מגיל 16, האדם הבוגר שבי מבין שללחיות במדינה ימנית יש מחיר.
טליה אני מאוד מסכים איתך אכן אנחנו חיים במדינה ימנית ועצוב שכך הדבר , ברגע ששמאלני זו מילה נרדפת לקללה אין אף אחד שיכול להגיד שאני טועה 🙂 הממשלה שלנו היא הפנים שלנו הדבר הכי הכי טוב שאפשר לעשות זה ללכת לצביע ולנסות להשפיע , ועדיין אני בתוך תוכי מפחד שיש אמנים שפשוט לא אוהבים יהודים או את ישראל , מקווה שאני טועה … קשה לדעת מי צודק אין שחור או לבן יש אפור והרבה אפור …
אני חושב שהכי נכון זה להסתכל בעיניים של העולם , ובעיניים של העולם לא רואים דברים יפים אבל שוב הרבה דברים זה כי אין לנו ברירה ונכון הרבה דברים הם בגלל שאנחנו ימנים גזענים וזה באמת חבל כי זו לא הדרך …
הה, כתבתי פוסט משלי בעניין עצבני וציני.
רעיון חדש – מה אם נעשה החרמה הפוכה? נחרים את כל האמנים הבינלאומיים ולא ניתן להם לבוא לארץ עד שהחרם על ישראל יוסר ויהיה פה שלום? קצת כמו שעשינו לקאט סטיבנס – דריכה בשדה התעופה = חקירה וגירוש מידי. לא ניתן אפילו למדונה לבקר פה במרכז הקבלה.
גדול, ראיתי את הפוסט שלך עכשיו ואני שמח לגלות שאנחנו חושבים דומה.
לגבי רעיון ההחרמה ההפוך, היית מוותר על הופעה כמו של אדיטורז, שעליה כתבת בעצמך? או של אינטרפול?
אני נגד ההחרמה הכוללת, זה לא יתרום לנו כלום. אבל כן בעד לשרוף דיסקים.
אחת השאלות שהעלת כאן היא למה אותם אומנים לא מחרימים הופעות בארצות אחרות (ארהב, רוסיה וכו') היא שאלה שאני שואל בכל אתר (סטריאוגם,פיצ'פורק וכאלה) בו אני נתקל בפוסט המספר על אומן X שמבטל פה הופעה. אני פשוט מגיב בשאלה הזו. מיותר לציין שאף פעם לא קיבלתי תשובה / תגובה רצינית מהגולשים שהגיבו או ענו לי. נורא קל, ממרחק כמה שעות טיסה, לקבוע שאנחנו מדינת אפרטהייד ולקרוא לחרם. אבל כשזה מגיע להחרים במדינה שלך ולא ללכת להופעה של אותו X ליד הבית, זה כבר בעסה לא? ואף אחד לא אוהב בעסה.
למגיבה טליה – אני די בטוח שחלק גדול, אם לא רוב האנשים שקנו כרטיסים לקאט פאוור, או לפיקסיז, או לדבנדרה בנהארט, הם אנשים שמצביעים נגד הממשלה הנוכחית. החרם הזה לא שכנע אותם בכלום. הוא רק גרם לימנים הקיצונים להתבצר בעמדתם ש"מי צריך את העולם? אנחנו נראה להם מה זה" ולשמאלנים הקיצונים להתבצר בעמדתם של עידוד חרם על ישראל והצבעה למה שהם כבר ככה מצביעים. אף אחד לא שינה את דפוסי הצבעתו בגלל הופעות של הפיקסיז, וזה לא יקרה. צר לי, זו שיטה גרועה מאוד לשנות דברים. האמנים המחרימים פוגעים במי שגם כך מסכים איתם. הם משכנעים את המשוכנעים.
בנוסף, אני אומר כבר הרבה זמן: יש לכם דעה? בואו תשמיעו אותה. להזיז את המופע לשדה חומוס בנווה שלום משפיע יותר מלא לבוא. לעלות על הבמה בלב תל אביב ולדבר על המצב של הפלסטינים (סול ויליאמס, אריקה באדו) זה משפיע יותר מאשר לא לבוא. לקבוע הופעה מקבילה ברמאללה (לאונרד כהן, שזכה לסירוב מצד האנשים ברמאללה, אבל על זה לא מדברים משום מה) זה משפיע יותר מאשר לא לבוא.
אתם יודעים מה? עזבו לבוא ולהופיע. תבואו לראות. ג'לו ביאפרה הגיע לאיזה שבוע בארץ וטייל במדינה ובשטחים המוחזקים, דיבר עם אנשים מכאן ומשם, וגיבש דעה. אם עכשיו הוא יחליט שלא להופיע בישראל, לי אישית לא תהיה בעיה עם זה כי אני יודע שהוא חשב בעצמו ולא בלע מאות מיילים של פעילי חרם שלרובם הגדול לא ממש אכפת מהמוזיקה או מהאמירה שלו, אלא רק לסמן עוד וי ברשימה שלהם.
אני גם מסכים עם אריאל מאוד. אם אתה צדיק ומחרים את ישראל כי אתה חושב שהיא פושעת כנגד זכויות אדם, הורגת ילדים והורסת בתים – אל תופיע בסין, אל תופיע בארצות הברית, אל תופיע בטורקיה.
שומר רוק: צר לי, אבל בעיניי לשרוף דיסקים של אמן שהחרים את המדינה שלך זה ילדותי. באופן כללי, חרם (בין אם מצד האמן או מצד הקהל) זה קצת עונש מכיתה ב'. זה לא עזר בכיתה ב', מלבד יצירת כעס ואנטגוניזם עצומים אצל המוחרם, וזה לא עוזר גם עכשיו.
ואני מפנה, שוב, לוידאו החשוב של נועם חומסקי מדבר על BDS:
http://youtu.be/H5hY-gffV0M?t=1m10s
גיאחה, אריאל, שומרוק- להתלונן על הצביעות של מי שלא מופיע בישראל אבל מופיע בארה"ב נשמע כמו קרניבור שמטיף לצמחוני על הצביעות שלו בכך שהוא אוכל חלב וביצים. כל אחד בוחר את המאבקים שלו וכמה רחוק הוא מוכן לקחת אותם. וגם בארה"ב היה לא ממזמן חרם של הרבה אמנים על אריזונה, כמחאה על מדיניות ההגירה שלה.
לאמנים האלו אולי יש ראיה מאוד שטחית על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל הם גם חפים מההעדפה המולדת שיש לכל אחד מהאנשים שחיים באזור לצד שלהם. מי שמסתכל על סכסוך מהסוג הזה בעיניים "אוביקטיביות" (כלומר שואל את עצמו מה צודק ולא מה טוב לישראלי או לפלסטינאי) תמיד יזדהה עם החלש, במקרה הזה הפלסטינאים.
שומרוק – אתה נותן רשימה של אמנים שאתה מתכוון להחרים בבלוג כיוון שהם ביטלו הופעות בישראל, אבל על כל אמן שביטל ברגע האחרון יש עשרות שפשוט לא מוכנים לשמוע על להגיע לישראל. אני בטוח שבין האמנים הרבים שמופיעים בבלוג הזה יש רבים שפשוט מסרבים מראש להגיע לכאן. נכון שלבטל ברגע האחרון זה אפילו יותר מכעיס, ונכון שלהגיע ולהביע את דעתך כמו שגיאחה הציע זה רעיון טוב יותר. אבל צריך להכיר בעובדות – אם תחרים כל אמן שמסרב להגיע לישראל, מהר מאוד לא ישאר לך על מי לכתוב.
ובנוגע לשריפת האלבומים – מעבר לקונוטציות השליליות של שריפת אלבומים (שזה לא נשמע לי שונה משריפת ספרים) – אני לא יודע מה סיפרו לך על מכירות האלבומים בארץ, אבל נראה לי שכדי לשרוף עשרים עותקים מהאלבום האחרון של קאט פאוור, תצטרך לאסוף את כל אלו שנמכרו ולקנות עוד עשרה מכיסך. ובנוגע ל"הם ממשיכים להפיץ את האלבומים שלהם כאן ואין להם שום בעיה שנשלם עליהם" – אני בספק אם מישהו מהאמנים האלו מרגיש בכיסו את הכמה גרושים שמכניסים לו מכירות האלבומים בארץ, ובכל מקרה, לא נראה לי שיש לו דרך למנוע יבוא של האלבומים שלו לכל מדינה בעולם, אלא אם כן הוא מוכר כל עותק ועותק באופן אישי.
גיאחה ונמרוד: ראשית, התייחסתם לעניין שריפת הדיסקים בצורה ליטרלית מדי. ודאי שלא התכוונתי לשריפת דיסקים, זה גם מזהם את הסביבה. אבל אני כן עומד מאחורי עניין ההחרמה ההדדית. אפשר לקרוא לזה ילדותי, אפשר לטעון שזה לא יזיז לאמנים כלכלית או בכלל ואפשר גם להגיד שכולם מחרימים אותנו בעצם זה שאנחנו לא באים. ושלא יהיה לכם ספק, אני אוהב את המוזיקה של הפיקסיז ושל אלביס קוסטלו. אבל יש כאן עניין מאוד עקרוני. אנחנו כולנו יושבים ולא עושים דבר, וקהילה מוזיקלית היא לא רק חבורה של אנשים שמתווכחים בפאב איזו גרסה יותר טובה לשיר הללויה. אנחנו גם קהל צרכני, וכמו שאנחנו למדים לאחרונה, כשמזלזלים בנו יש לנו כוח. להגיד שזה ילדותי להחרים את מי שמזלזל בנו זה כמו להגיד שזה ילדותי לעשות חרם צרכנים על הקוטג' או למחות על מחירי הדיור.
נמרוד, אני קצת מתקשה להבין למה זו לא צביעות בעיניך להופיע במקום אחד ולהחרים מקום אחר. אם נניח את ארה"ב לרגע בצד, בוא נדבר על איסטנבול או מוסקבה. אמנים מופיעים שם. נראה שאין להם בעיה עם זה שטורקיה טובחת בכורדים או שהשמידה מחצית מהעם הארמני. אין להם בעיה שרוסיה תומכת בסוריה. זו צביעות, זה דו-פרצופיות וזה מוכיח שהערכים של האמנים האלה שואפים לאפס. זה קל להחרים את ישראל כי אנחנו קהל קטן וכי זה באופנה. זה לא נעשה מתוך עקרון קדוש. ואם נחזור לאנלוגיה שלך, אני לא חושב שזה כמו להרצות לצמחוני על חלב וביצים, אני חושב שזה כמו להגיד לצמחוני שהוא צבוע על זה שהוא לא אוכל בשר אדום, אבל כן אוכל שניצלים כי זה טעים לו.
טליה, שמאלנית או ימנית, משפט כמו "בואו נפסיק את הסיבה לחרם" הוא לא רציני בעיניי. מה הסיבה לחרם, לדעתך? הטענה היא שישראל היא מדינת אפרטהייד, וגם השמאלני הכי קיצוני יהיה חייב להודות שזה שקר. מעבר לזה שישראל לא תפסיק במדיניות שלה כי קאט פאוור לא באה לארץ. מה גם שאני לא חושב שהיא צריכה להפסיק להגן על עצמה מפני מי שמנסה להרע לה, בדיוק כמו שכל מדינה אחרת בעולם הייתה עושה.
הי,
גיאחה – הטיעונים שהעלת מדברים אלי, ואני חושב שאני מסכים. רק קצת מבאס לראות אותך כותב "השטחים המוחזקים". מכבסת מילים זה קונספט כל כך מדכא בעיני.
שומר רוק – בניגוד לגיאחה, אתה מעלה טיעונים שהם פוליטיים בצורה מובהקת:
"מה הסיבה לחרם, לדעתך? הטענה היא שישראל היא מדינת אפרטהייד, וגם השמאלני הכי קיצוני יהיה חייב להודות שזה שקר"
"מה גם שאני לא חושב שהיא צריכה להפסיק להגן על עצמה מפני מי שמנסה להרע לה"
אילו הן דיעותיך, על הכיפאק. אבל קבל את העובדה שאלו אינן אמיתות אוניברסליות, אלא דיעות פוליטיות, שאנשים רבים לא מסכימים איתן, ופועלים בהתאם.
ברוח זו, הקריאה לשרוף את הדיסקים של קאט פאוור דומה מאוד לשריפת דגלי טורקיה אחרי אירועי המשט בחסות "אם תרצו". שוב, אם אילו דיעותיך, סבבה – אבל זו עוד הוכחה שקשה לא לערבב אמנות ופוליטיקה, ואני לא בטוח שטענה כזו טובה לנו, אם אנחנו לא רוצים לראות עוד ביטולים בעתיד.
יוני, הביטולים הללו הם פוליטיים, ועל כן הטענות שלי בוודאי שיהיו פוליטיות. גם לטעון שישראל היא כן קקי גדול ולהחרים אותה בשל כך היא לא אמת אוניברסלית. אין כאן אמת אוניברסלית. יש כאן המון פוליטיקה.
ואני חוזר ואומר: אתם אומרים לי כמה אני טועה או כמה אני פוליטי או כמה לשרוף דיסקים זה איום ונורא. אף אחד מכם לא מציע פתרון חלופי, כולכם מקבלים את הביטולים האלה בהכנעה.
זה בדיוק מה שכתבתי בפוסט עצמו, וזה עצוב בעיניי.
אנסה להסביר למה התכוונתי שכתבתי על פוליטיזציה –
העצב הזה על חוסר הפעולה מצדנו שאתה חש, מניח תחתיו שאנחנו מסכימים על אופן הפעולה, או אפילו על הסיבות לביטול ההופעות. וכשאני קורא בין השורות בכתיבתך, ברור שאילו אינם פני הדברים. (לדוגמא, אני אכן סבור שממזרח לקו הירוק קיימת מדינת אפרטהייד, ושרק לחץ בינלאומי יביא לחיסולה, ואמירה כמו "אני לא חושב שהמדינה צריכה להפסיק להגן על עצמה מפני מי שמנסה להרע לה" ביחס למצב ב"שטחים המשוחררים" מגוחכת בעיני).
אתה קורא "להפסיק לריב בינינו לבין עצמנו ולהסתכל החוצה" – כלומר, לצופף את השורות, ולהתחיל "להפגיז אמנים במיילים" – מתחת לקריאות אלו יש תפיסת עולם (לדוגמא, חשיבותה של אחידות מול אויב חיצוני, וכו') – שאני ואחרים פשוט לא שותפים לה.
לא כזה עצוב בעיני.
יוני, אתה צודק בהחלט כשאתה אומר שיש פוליטיזציה של הרבה מההופעות המבוטלות.
הסיבות לביטול ההופעות באות עקב איומים, דבר שיהודים או ישראלים לעולם לא עשו כאשר הופיעו אמנים באיראן ושות'.
כל די גיי ידע להגיד לך, שהוא היה שמח לו היו באים אמנים לארץ כמו שהם משתפים פעולה עימם בחו"ל, אך זה לא המקרה, לפחות אנחנו מקבלים את טיאסטו ועוד אמנים מצליחים שלא בהכרח מיינסטרים.
יוני – אתה צודק, מן הסתם. השימוש (הנמהר) ב"שטחים מוחזקים" היה מתוך המחשבה שלצורך העניין זה לא משנה מאיפה במפה הפוליטית אתה בא ואיך אתה רואה את המצב (ניסיתי למצוא את הניסוח הכי נייטרלי שעדיין מתאים, וזה תמיד יוצא עקום, מה לעשות).
ושומר רוק – אל תיתמם, ברור לכולם שהגירסה הכי טובה להללויה היא של ג'ף באקלי וכל מי שטוען אחרת הוא בוגד ושונא ישראל! 🙂
גיאחה, דווקא הטוען נגד לנארד כהן הוא הוא השונא ישראל, לא ככה?!
עם זאת, אין מה לעשות. ג'ף באקלי לקח את השיר למחוזות אחרים.
שומר רוק – אם רוצים להיות קטנוניים, אז טורקיה היא לא דוגמא טובה (ימי הטבח שלה מאחוריה, ולהחרים אותה יהיה דומה ללהחרים את צרפת על אלג'יר או את גרמניה על השואה). המקרה של ישראל כיום הוא יחודי, כיוון ש(אם אני לא טועה) לא קיימת מדינה מערבית אחרת שמחזיקה שטח עם נתינים חסרי אזרחות כלשהי. ההתנהגות של האמריקאים בעיראק היא שונה, גם אם אפשר לגנות גם אותה. את סין, למשל, הרבה אמנים מחרימים בשל הכיבוש בטיבט.
ובכל מקרה, טיעון ה"צביעות" הוא מאוד גרוע מהעמדה שבה אנחנו נמצאים. אי אפשר להטיף לצמחוני על כך שהוא צבוע בכך שהוא שותה חלב (ולמעשה מפרסם תעשיה אכזרית לא פחות מתעשיית הבשר) וגם לטעון כנגדו על כך שהוא לא אוכל בשר. כולנו צבועים במידה זו או אחרת בהקשרים הללו (משתמשים בספריי שלא מזיק לאוזון אבל מיצרים המון זבל, מחפשים את סמל הדולפין על הטונה אבל אוכלים סטייק) – אבל זה לא אומר שלפעולות שלנו אין משמעות.
אז כן, אין ספק שהרבה יותר קל לאמן למרק את המצפון על גבי השוק הישראלי הקטן ולא על גבי השוק האמריקאי שאי אפשר בלעדיו. וסביר להניח שרוב האמנים המבטלים עשו זאת בשל לחץ חיצוני ולא מתוך המוסר המפותח שלהם. אבל אין מה לעשות, נראה שלאחרונה חרם האמנים עבר את המסה הקריטית, והוא רק ילך ויחמיר כל עוד המצב המדיני לא ישתנה. שנה הבאה אולי כבר לא יהיו ביטולי הופעות, כיוון שלא יהיו תאריכים לבטל.
וקראתי הרגע ש-TPOBPAH ביטלו את ההופעה בישראל. אני די נהניתי בהופעת החו"ל האחרונה שלי (בקסטר דיורי) – אני מקווה שזאת לא האחרונה.
נמרוד, דווקא הדוגמה של טורקיה היא מצוינת בדיוק בגלל מה שאמרת: בטורקיה חיים היום מיליוני כורדים (כ-15 מיליון, קרוב ל-20% מאוכלוסיית טורקיה). הם גם מפוזרים באירן ועירק ובאופן אישי אני מכיר כמה כורדים. אין להם מדינה, כי אף אחת מהמדינות שבהן הם חיים לא תתן להם אפילו ס"מ מאדמת מה שקרוי "כורדיסטן". אם נשים בצד את אירן ועירק, גם הטורקים לא ממש ששים לתת להם מדינה, ולא כל שכן – הם גם לא ממש נחמדים אליהם. המון כורדים "נעלמו" או נאסרו רק כי הם כורדים, ולא פחות.
אז טורקיה זו הדוגמה המושלמת, מבחינתי. הם מערביים בערך כמונו ואכזריים אפילו יותר, ועם זאת, העולם והעולם המוזיקלי בתוכו שותקים.
אני חושש שתנועה כמו ה- BDS לא תוותר גם אם המצב המדיני ישתנה. הם ימשיכו להציק לאמנים, זמרים, סופרים וכו', והמניע שלהם הוא לא זכויות אדם ולא דאגה לזולת.
במקביל, אני מאמין בכל לבי שאמנים ימשיכו להגיע לכאן. או לפחות רוצה להאמין. אבל אני עדיין חושב שאסור לנו לשתוק.
"הם מערביים בערך כמונו ואכזריים אפילו יותר" – זה בדיוק הטיעון הבעייתי, בו אתה טוען שישראל עושה מעשים ראויים לגינוי (ואולי אפילו לחרם), אבל נתלה בכך שמדינות אחרות לא מוחרמות כדי לטעון שחצי חרם גרוע יותר מאף חרם. אם אתה רוצה לטעון נגד החרם כדאי לטעון שישראל לא עושה שום דבר רע, או לחילופין שניהול דו-שיח והכרה של המצב מקרוב עדיפים מחרם.
לא יודע איך BDS יתנהגו אחרי שהמצב המדיני ישתנה, ואני בטוח שיש מי שימשיך למצוא תירוצים כדי לנהל מאבק הסברתי כנגד ישראל. אבל אין כמעט מדינה בעולם שלא חושבת שישראל צריכה לסיים את הנוכחות בשטחים. כשהמצב הזה יתהפך, אני מבטיח לך שזה גם ישמוט את הקרקע מתחת ליכולת של הארגונים האל להשפיע על האמנים.
ואגב – הכורדים, בניגוד לפלסטינאים, הם אזרחים טורקיים, למרות שהפעילות הפוליטית הלאומית שלהם נמצאת תחת דיכוי. ומעצרים מנהליים וכליאה ללא משפט יש גם בארץ. אפשר להתווכח על איזו מדינה "אכזרית יותר", אבל אני מניח שגם אתה, כמוני, היית רוצה לחיות במדינה שלא מזכירים אותה בנשימה אחת עם בערך-דמוקרטים כמו טורקיה.
שומר רוק, לא סתם התנסחתי בזהירות לא אופיינית לי. את הטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד אתה שמת בפי, ולמרות כל שמאלנותי, לא תמצא אותי טוענת כך. יתרה מזאת, אני גם לא חושבת ששיטת החרם עובדת במיוחד על ישראלים וזאת בגלל המנטליות הישראלית הרווחת "כולם נגדנו", "כולם אנטישמים" , וכו', אשר רק גורמת לישראלי מן השורה לחשוב, שהנה ההוכחה, כולם שונאים אותנו, ועלינו להמשיך בשלנו. מצד שני, אמן מחו"ל לא מכיר את המנטליות הזו, וחרם תרבותי הוא כלי לחץ לגיטימי בעיניו. לכן כשאמן מבטל, אני לא לוקחת את זה אישי , מתאכזבת בשקט, ונזכרת שיש לי עוד הרבה דברים לתקן פה כדי שהפיקסיז יוכלו לבוא להופיע. זאת במקום לפתוח בהליך נגד האמן. הכיבוש לא מצטלם טוב, מה לעשות. במקום לנסות "להסביר" אותו אני מעדיפה להפסיק אותו.
טליה, לא טענתי שאמרת שישראל היא מדינת אפרטהייד. זה מה שגופים דוגמת ה- BDS טוענים (והיום התעמתי עם כמה כאלה בעצמי) וזו הסיבה העיקרית מבחינתם שצריך להחרים אותנו (באופן רשמי. את הסיבות האמיתיות לדעתי אני אשמור לעצמי).
אני חושב, ואולי כדאי להבהיר את זה, שהרוב השפוי הישראלי רוצה לסיים את הסכסוך הזה, אף אחד לא רוצה להיות כובש ואף אחד לא אוהב להרגיש מפלצת, גם לא הימין המתון, שאני נמנה עמו. אני חושב שהמצב מאוד מסובך ואין פתרונות קסם, שיש מיליארד גורמים שצריך להתחשב בהם ושאחד החשובים שבהם הוא הביטחון של תושבי מדינת ישראל, יהיו גבולותיה מה שיהיו.
עם זאת אני חושב שהחרם התרבותי הוא לא צודק, והצביעות זועקת לשמיים וכן, אני חושב שיש זלזול רב מאוד בקהל הישראלי. מאחר ואני חלק מהקהל הזה אני כן נפגע באופן אישי, כי אם אני משלם כסף על הופעה, אלבום או כל דבר אחר – לא מגיע לי שיירקו בפניי.
העניין הוא שלדעתי *את* לא צריכה לתקן פה שום דבר בשביל איזו להקה. את יכולה לתקן בשביל עצמך, ובשביל המדינה.
כל הכבוד,ישר כוח!
אני גיבשתי דעה בהשראת המילים הנפלאות של בריאן מולקו השולט (לפחות לצורך העניין הזה) P:
כשהוא סיפר למה פלסיבו לא החרימו את ישראל או לבנון.
לא צריך לעשות חרם תרבותי על שום מדינה, כי בד"כ לאנשים במדינה אין השפעה כל כך גדולה על "התנהגות" המדינה, גם אם הם הצביעו בבחירות למי שקבע אותה. ועל מדינות דיקטטוריות בכלל אין מה לדבר.
חוץ מזה אמן צריך להופיע במדינה מסוימת בשביל המעריצים שחיים במדינה הזו, לא בשביל המדינה. לכל אחד מגיע להנות מהופעות שהוא אוהב, לא משנה באיזו מדינה הוא חי או מה הדעה הפוליטית שלו. מה גם שאף אחד מבחוץ לא באמת יכול לדעת אם המדינה פועלת במוסריות או בחוכמה. (גם אנשים מבפנים הרבה פעמים לא יודעים…)
[וגם להיפך, כמו שהגבתי לטליה- האנשים צריכים לשפר את המדינה בשביל עצמם ובשביל המדינה, ולא בשביל לרַצות אמן כלשהו.]
ובואו נגיד שהאמנים לא בדיוק בודקים אם רק אנשים טובים באים להופעות שלהם… ומספיק שיש אפליה "טבעית" על רקע מצב כלכלי למשל. ויודעים מה- גם אנשים רעים, אם הם יהנו בהופעה הם יכולים להרגיש יותר טוב, ואולי להיות אנשים טיפה יותר טובים.
אותו דבר לגבי הדעה של האמנים על המדינה- שיבואו ויעבירו את המסר, הרבה יותר אפקטיבי.
האבסורד הוא שהאמנים לא תמיד מספרים למה הם (באמת) מבטלים את ההופעות, וככה הם סתם מעצבנים את המעריצים וזהו. ועוד יותר אבסורדי שמבטלים הופעה בגלל ה"כיבוש" או whatever, כאילו שלפני שקבעו את ההופעה חשבו שיש פה גן עדן… (כמו שכתב עידו שחם P: ) מה שגורם חשד שלפחות חלק מהחרמות על ישראל הם לא באמת בגלל המדיניות שלה, אלא בגלל כל מיני "מניעים זרים".
אני חושבת ששריפת דיסקים פומבית יכולה להיות רעיון טוב. לעומת זאת אני לא הייתי נמנעת מלמשל להמליץ על המוזיקה של אמנים שהבריזו לנו, רק אולי לא אמליץ לשלם על המוזיקה הזאת P:
מה שכן, אני לא יודעת אם שריפת דיסקים באמת תעזור לשנות את המצב (מעבר להבעת כעס כלפי האמן), ולא יודעת מה כן…
——–
אגב, מצאתי בחור מאיזו להקה (ליתר דיוק ראש הלהקה, שתופס 90% ממנה) שהחרים כמה שנים את ארה"ב, בגלל מדיניות מסוימת. גם על ישראל יש לו בקורת, אבל רצה להופיע. לפני שבועיים הוא והחבר'ה היו כאן.
אני עדיין נגד הדעה שלו, ואשמח להתווכח אתו באימייל או משהו.
אבל בקטע ילדותי, יש משהו מגניב בלהקה שמחרימה כזאת אימפריה, ולא חשבה להחרים את ישראל P: (מעריצה שרופה שלהם חשבה שהם מחרימים את ישראל בכוונה, מסתבר ש"לא דובים ולא חורשה")
אוי, זה יצא ארוך P: