לראות את רדיוהד
יוני 2039, אצטדיון תל אביב (לשעבר אצטדיון רמת גן)
זה התחיל בידיעה באחד מאתרי החדשות: "תום יורק חוזר לישראל". חוזר לישראל. מגוחך לחשוב על זה, בהתחשב בעובדה שבפעם האחרונה הוא היה כאן ב-2001. קצת פחות מארבעים שנה בין ביקורים. אבל היה לי ברור שאין ברירה, בכל זאת תום יורק. מאז שרדיוהד התפרקו לא הפסקתי לאכול את עצמי על זה שלא זכיתי לראות אותם מופיעים, ועכשיו תום מגיע.
כרטיס למקומות היחסית בסדר עלה 200 דולר ישראלי. זה כמובן עורר מהומות בכל הרשתות החברתיות, בכל זאת עשרה אחוזים ממשכורת ממוצעת. אבל ארבע שעות מפתיחת המכירה נגמרו הכרטיסים, וגם לי היה אחד ביד: Thom Yorke and the Radiohead Show, כך קראו לזה. ובעברית: תום יורק בן השבעים מבצע את השירים ההם של פעם, מאותם אלבומים ישנים ונהדרים.
ועכשיו אני עומד על הדשא של אצטדיון תל אביב. לידי חבורת נערים שלא נולדו בכלל כשרדיוהד התפרקו. הם מסתובבים עם דיסקמנים ומתלבשים כמו בשנות התשעים. זו האופנה של הנוער היום. לאחד מהם יש אפילו חולצה של OK Computer. זה קצת מעצבן אותי אבל אני גם קצת מבין. אני נזכר שכשהייתי צעיר יותר, אהבתי להקות שהילדים האלה בכלל לא שמעו עליהם כמו הביטלס או לד זפלין, שבעצמן התפרקו עוד לפני שנולדתי.
הילדים האלה מסתכלים עליי ומגחכים וזה שוב מעצבן אותי. נכון, אני באמצע הדרך בין חמישים לשישים. זה לא אומר שאני לא אוהב מוזיקה! אני רוצה לצעוק עליהם שיפסיקו להתנשא, ואז האורות כבים ויורק קשישא פוסע לבמה, מלווה בלהקה של נגנים צעירים ממנו בהרבה ושלוש זמרות ליווי . הוא חבוש בכובע ונראה צעיר משבעים שנותיו. "גוד איבנינג תל אביב" הוא פתוח והקהל מוחא כפיים בהתלהבות, כשהנגנים שלו מתחילים לבצע את High and Dry החולצת-אוקיי-קומפיוטר שלידי צועק ומרים ידיים לאוויר, ולי בא להוריד לו סטירה, אבל אני אדם מבוגר אז אסור.
תום ממשיך לבצע שירים מהתקופה הישנה והטובה של רדיוהד וזורק שיר או שניים מאלבומי הסולו החדשים יותר שלו, שלא כל כך הצליחו מסחרית יחסית ללהקה, אבל תמיד קיבלו ביקורות טובות כמו "תום מראה שעדיין יש לו את זה" ו"מעורר געגוע לצלילים הישנים" וכאלה.
אחרי חמישה או ששה שירים הוא עוצר ומספר לנו שהוא והחברים הישנים מעולים לא שכחו איך הם התחילו הכול כאן בישראל מה שגורם לחלק מהמבוגרים יותר שמסביבי להתמרמר על זה שהם לא טרחו לחזור לכאן מעולם, וגם אני חושב ככה. ואז הוא מבצע את Creep, ואחרי כל פעם שהוא שר "but I'm a creep" זמרות הליווי שרות "או, או, או" ואני תוהה מה הקשר ומבין פתאום שהוא זקן ושהריקוד האפליפטי שלו על הבמה הוא כבר לא רצוני ושהילדים האלה לידי לא באמת יודעים על מה הם מדברים ואני נזכר שפעם, כשהייתי צעיר רדיוהד היו להקה אמיתית ובועטת ומובילה מוזיקלית ואחת האהובות עליי, ושפשוט ישבתי וחיכיתי שהם יבואו לישראל, וזה מה שאני מקבל.
וכשהוא שר את 2+2=5 אני שם לב שהוא כבר לא ממש שר והזמרות ליווי כבר ממש לא קשורות וג'וני גרינווד חסר נורא למרות שהנכד שלו בטח בקהל או משהו ואז אני מפסיק את חלום הבלהות הזה וחוזר להווה.
נובמבר 2011, תל אביב
אני לא רוצה לראות את תום יורק כשהוא בן 70 ובא לכאן רק כי אין לו ברירה. אני רוצה לראות את רדיוהד. והקיץ הם מופיעים באירופה. אז אני מקבל החלטה. השנה אני נוסע. כי מי יודע מתי תהיה לי הזדמנות לראות את אחת הלהקות האהובות עליי שוב, מי יודע כמה פעמים אני אזכה בכלל לראות אגדה מוזיקלית בסדר גודל כזה, וחיים פעם אחת וכל זה.
אז יאללה. מה הדרמה.
השנה נוסעים לראות את רדיוהד.
משעשע.
הערה קטנה אחת: יכול להיות שאתה טס לראות את רדיוהד, אבל לא בטוח שתראה את 'רדיוהד'…
(הסבר, לא שנראה לי שצריך: כל האהבה שלהם לאלקטרוני וייחודי ומחדש ויצירתי, לפחות אותי הם אבדו אי שם בתחילת המאה הנוכחית, קצת אחרי hail to the thief, אבל לעולם אשמור להם אמונים על Ok ועל The bends הנפלאים.
אז לא ברור לי למה הם לא מגיעים לישראל בשנים האחרונות. הם היו מגיעים לפה די הרבה. אחרי הכול, אנחנו אלה שגילינו אותם ראשונים (בעזרתו האדיבה של אחד י. קוטנר)… וזכורה גם הופעה אחת אגדית, שניה לפני שהם נהיו מפלצת, כשהם חיממו ב95 את REM.
הטעות שלי הייתה שכשהם היו פה בפעם האחרונה, באביב 2001, לא הלכתי לראות אותם. הייתי בי"ב, OK COMPUTER היה הדיסק הכי נשמע אצלי (אולי חוץ מ WISH YOU של פינק פלויד) ובאמת שלא היה שום תירוץ לא לנסוע… מלבד אולי טיפשות נעורים.
אז נתראה ב39' בנווה שלום?
פוסט מעולה. הייתי בטוח בהתחלה שזה אמור להיות קומנטר סופר ציני להופעה של פיטר הוק בשבוע שעבר.
אם יש להקה שאתה אוהב והם לא באים לארץ, על אחת פי כמה וכמה אם הם בשיאם (לא המקרה של רדיוהד לדעתי, אבל לא משנה) – טוס לראות אותם בחו"ל. הכסף ישכח, החוויות ישארו. מגניב וכבוד שאתה עושה את זה!
אני אהיה בקיץ באיחוד של הסטון רוזז. כן, זה איחוד, התקופה שלהם כבר עבר לפני 20 שנה, אבל בשבילי זה תירוץ לנסוע למנצ'סטר ובכל זאת לראות את התופעה הזו על במה.
אהבתי, סתם כי זה סיפור חמוד, וכי אני עדיין אובססיבית ללהקה הזו, מהרבה סיבות לא נכונות שבאו בעקבות סיבות טובות (תסבוכים שלי…)
אם הם יחליטו להיות ממש מאגניבים וחנפנים יותר מאי פעם לארה"ב, הם יבואו לשם גם ביולי/אוגוסט (כי יש להם כמה וכמה הופעות מתוכננות שם בחודשים הקרובים), אני אהיה שם. אלא אם הם ימשיכו כמו שתי ההופעות הניו-יורקיות בספטמבר, עם שירים "קרים" בלבד, ועם מקסימום אחד מארבעת השירים האהובים עלי.
לצערי אני יודעת ששום הופעה לא תותיר עלי רושם שמצדיק לטוס במיוחד (אפילו לקפריסין), אבל לעזאזל, להם הרבה יותר קל לבוא אלינו.
יאיי! צדקתי עם האסוציאציה לאפילפסיה
פוסט מעולה,
בשנייה שפורסם שהם מופיעים באירופה החלטתי לנסוע!
ואולי אני במיעוט אבל לדעתי הם עדיין מעניינים ומ-ע-ו-ל-י-ם!
וואו איך שהפוסט הזה בא לי טוב . קיבלתי את אותה החלטה כשראיתי את פרסום מסע ההופעות באירופה ואני מקווה שאצליח לעמוד במשימה . נשאר רק להתפלל שהפליי ליסט לא יאכזב ולא יתמקד באלבום האחרון , למרות שגם טום יורק עם דרבוקה היה מספיק לי וכל השאר זה בונוס
מניסיון – אין כמו לטוס לראות אותם בחו"ל.
וכן, גם בטור הנוכחי אני הולכת לטוס, הפעם אני אכוון על שתי הופעות ברצף, הם משנים שירים ביניהם, אולי אני אזכה לשמוע את ג'יגסו הפעם בלייב…
אל תהסס בכלל. מחקרים כבר הוכיחו שחוויות ממופעים יישארו בזכרון זמן רב יותר מכל חוי קניה כלשהיא – ראה כאן http://cafe.themarker.com/post/2437910/
אולי הם לא בדיוק רדיוהד של פעם, אבל בהופעה לא יוותרו על החומר הישן והטוב.
מעולה. אני בדיוק באותה ההרגשה.
משהו שחשבתי עליו בזמן האחרון – איפה הכי עדיף לראות אותם? מבחינת הקהל, ומבחינת העיר שבה הם מופיעים, שיהיה גם מה לעשות מעבר להופעה. לאן אתה חשבת לטוס?
התלבטתי, ובסוף סגרתי על ברלין, בעיקר כי פרל ג'ם מופיעים שם באותו שבוע!
ראיתי גם ראיתי.
גרמניה, מינכן 93 מחממים את ג'ימס (מי? אחלה להקה)
רמת גן 95 מחמים את REM
סינרמה 2001
וסידני אוסטרליה 2007.
פספסתי ניו יורק 2006
ולא תם.
(סתם לעורר קנאה מזקן בן 40)
AMEN BROTHER
זה מדהים שחשבתי לעצמי בדיוק אותו דבר.
ותוך 5 דקות הוזמנו בהצלחה כרטיסים לתחילת יוני בברלין.
שימות העולם,
אני הולך לראות את רדיוהד!
שיכנעת אותי….אני גם אטוס כדי לראות אותם.
האמת שיש לי סיפור קצת דומה…לפני שהתגייסתי ישבתי וחשבתי לעצמי מה הייתי הכי רוצה לעשות לפני הגיוס. והתשובה הכי ברורה הייתה לראות הופעה של להקה שאני אוהב בחול כי אחרת אני יכול למצוא את עצמי 3 שנים אחרי זה מתחרת על שלא ראיתי אותם לפני שהם התפרקו (אם הם יתפרקו תוך כדי השירות שלי). אז רציתי לראות את רדיוהד אבל היו להם הופעות רק בקליפורניה.
ראיתי בסוף את סיגור רוס באנגליה ובאמת היה שווה את זה. הקהל הבריטי שם היה על הפנים אבל ההופעה הייתה אדירה והמסע אפילו עוד יותר מרתק.
בכל מקרה הזכרת לי יעדים לחיים…אני גם אתפוס אותם בקיץ הזה…בהצלחה לכולנו עם זה…
וואו, איזה כיף לראות את כל התגובות.
אז עכשיו אפשר גם לעדכן: קניתי ואני טס לראות אותם בברלין ביולי, ושלושה ימים לפני גם את פרל ג'ם.
ואחר כך אפשר למות מאושר.
אוי ואבוי 🙂
איזה תסריט בלהות..
אני מבין שכתבת את זה בהומור, אבל בנאדם – לכתוב תום יורק וזמרות ליווי באותו משפט זה גובל בהוצאת דיבה 🙂
אני משתתף איתך בביקורת על תרבות ההופעות הישראלית של "גריאטריה באצטדיון רמת גן", אבל בוא נבהיר דבר אחד – לתום יורק זה לא יקרה..
כדי לחזק את נקודתי, הנה שיר שהוא כתב פעם בנושא
http://www.youtube.com/watch?v=bXX_hoSmWNs
תהנה בברלין!
למעשה, לתום יורק זה כבר קרה – כלומר, הקטע של להופיע באצטדיון רמת גן.
זה היה ב-1995, בחימום ל-REM, שתפס אותי לגמרי בהפתעה כי קניתי כרטיסים לפני שפורסם החימום ולא קלטתי עד כמה ההופעה שודרגה…
למרבה השמחה, אז ה-VIP ישבו ביציעים בטיזי-נאבי, וכל הכרטיסים הזולים נשלחו לעמוד על הדשא היכן שירצו – במקרה שלי שני מטר מהבמה, כך צריך לראות הופעה.