האלבומים שעשו לי את 2010
שנת 2010 מגיעה לסיומה, וכל מקום שמכבד את עצמו עושה כמובן סיכומי שנה. אבל הבלוג הזה עדיין צעיר מדי בשביל סיכומי שנה, ועוד לא עברנו ביחד מספיק זמן, שמענו ביחד מספיק אלבומים והכרנו ביחד מספיק מוזיקה. לכן סיכום השנה יהיה הפעם אישי. שלושה אלבומים שאני אישית הכי אהבתי השנה, ועוד להקה אחת, שהאלבום האחרון שלה יצא לקראת סוף 2009, אבל היא לגמרי הייתה הלהקה שעשתה לי את הפסקול של 2010.
אז קבלו אותו, בתופים ובמחולות, סיכום 2010 שלי.
האלבומים:
Arcade Fire – “The Suburbs”
האלבום השלישי של להקת האינדי רוק הקנדית. אני לא אוהב הצהרות מפוצצות כמו "להקת האינדי רוק הטובה בעולם", מה גם שזה משתנה אצלי כל שני וחמישי, אבל ארקייד פייר מתמודדת ראויה לתואר הזה. כל אלבום שלה טוב יותר, מלא יותר, בוגר יותר מקודמו, שהיה בוגר ועשיר גם ככה. עם טקסטים מושפעי הלוויות, דיכאונות ואסונות ולחן שאיכשהו גורם לך להרגיש יותר טוב לגבי זה. החבורה המדהימה הזו פשוט לא מאכזבת. השנה יצא לי גם לראות אותם בהופעה חיה, וזה רק הוסיף לכבוד העצום שרחשתי להם עוד קודם. משהו כמו ארבע מאות אלף איש יש בלהקה הזו, והם מתחלפים על הכלים בקצב מסחרר. המתופף הוא גם הגיטריסט, הקלידן הוא גם הבסיסט, הזמרת היא גם מתופפת ואקורדיוניסטית ומה לא, ועל הכול מנצח ווין באטלר, הלכאורה-חנון עם התספורת החד פעמית שלו.
שיר אחד מהאלבום: We Used to Wait, שגם זכה לקליפ אינטראקטיבי למשתמשי גוגל כרום.
The Black Keys – “Brothers”
האלבום השישי של הבלאק קיז, להקה שלא ברור לי איך לא פרצה כבר את כל הגבולות. הלהקה כולה היא למעשה צמד, דן אורבך ופטריק קרני, שעושים בלוז רוק מלוכלך שאותי באופן אישי זורק לסאונד האמריקאי של לפני 50 או 60 שנה. גם הבלאק קיז נראים כמו שני גיקים שכל קשר בינם לבין רוק נראה מקרי להחריד, אבל אז הם מתחילים לנגן, והמראה שלהם הופך לחלק מהעניין. גם אותם ראיתי בפסטיבל השנה ומיד קניתי את האלבום. אני מאחל לעצמי לזכות לראות אותם שוב. הפעם אני אבוא מצויד במסגרת משקפיים היפסטרית שמתאימה לאירוע.
שיר אחד מהאלבום: Too Afraid to Love You, שאותי תפס מאוד חזק.
Tired Pony – “The Place We Ran From”
תראו, אני לא תמיד סגור על הרעיון של סופרגרופס. לפעמים זה טוב, לפעמים זו זוועה. הרעיון תמיד נשמע טוב. במקרה של טיירד פוני מדובר יותר בפרויקט של גארי לייטבאדי מ- Snow Patrol שאיגד מסביבו חבורה של נגנים: ריצ'ארד קולבן (המתופך של בל וסבסטיאן), פיטר באק וסקוט מק'קוי מ- REM, ועוד סינגר-סונגרייטרז כמו איאן ארצ'ר. בנוסף לוקחים חלק בפרויקט מ.וורד, זואי דשנל (שניהם חברי She&Him) וטום סמית, סולן להקת אדיטורז.
והאלבום? שקט, מלודי, עצוב לפרקים וכל כך כל כך טוב. אני מודה, אני פראייר של אלבומים שקטים, לפעמים הם באים לי הרבה יותר טוב מאשר דיסטורשנים, ו- The Place We Ran From הוא בדיוק זה. אלבום שמתאים לנסיעה לילית ברכב או לישיבה בבית. הטקסטים עמוקים ומעניינים, אבל זה השילוב של הכול – הזמרים המתחלפים, הכלים השונים, הדואטים – שמרכיב אלבום הרמוני מעולה.
שיר אחד מהאלבום: The Good Book, יחד עם טום סמית, וזה גם מתקשר לחלק הבא בפוסט הזה.
ועוד להקה אחת: Editors
“In This Light and on This Evening”, האלבום השלישי של אדיטורז, יצא באוקטובר 2009, אז הוא לא יכול להיכלל כאחד מהאלבומים של 2010. אבל זה הבלוג שלי, אז אני עושה מה שאני רוצה. חוץ מזה, הקטע הזה לא מוקדש לאלבום דווקא (ששונה משני האלבומים הראשונים של אדיטורז, בהיותו מעט יותר אלקטרוני), אלא ללהקה עצמה. את אדיטורז הכרתי רק השנה (וזה חטא אישי שלי). גם אותם ראיתי בהופעה חיה בפסטיבל (ופספסתי את ההופעה שהייתה בבארבי, ההופעה הכי טובה אי פעם, כך לפי השמועות). קשה להסביר איך הרגשתי אחרי ההופעה שלהם. עפתי, טסתי, התהפכתי, התרגשתי. אני לא יודע עם זה הקול של טום סמית או הבילד-אפ שעשיתי לעצמי לפני כן, אבל זו הייתה ההופעה שאני אישית הכי נהניתי בה בחיי.
אדיטורז ליוו אותי בשנה הזו. קניתי את כל שלושת האלבומים שלהם ואני חורש עליהם בלי סוף. אני יכול לנתח את המוזיקה שלהם, לציין את הקשר הברור לג'וי דיוויז'ן או ללהקות אחרות, אבל אני מעדיף שלא, מהסיבה הפשוטה הבאה: אני פשוט אוהב אותם. אני יכול לשמוע שיר מסוים חמש פעמים רצוף, ולטחון את הדיסקים שלהם במערכת. הם עשו לי את 2010, ולכן הם נכללים פה.
שיר אחד: A Life as a Ghost, שיר שלא נכלל באף אחד מהאלבומים שלהם (רק כבונוס טרק ב- In This Light), אבל כן מבוצע בהופעות.
אחלה של סיכום, צנוע אך כתוב היטב. אני סקרן, איזה עוד אלבומים עשו לך את זה השנה?
אני חושב שיצאו לא מעט אלבומים טובים השנה. אי אפשר לשכוח את החדש של ניל יאנג ועוד סופרגרופס כמו Broken Bells ו- Fistful of Mercy.
יש גם הרבה אלבומים שהספקתי לשמוע רק חלקית כמו Futureheads, Interpol וסופיאן סטיבנס.
איזה אלבומים עשו לך את השנה?
אחלה סיכום. גם אני אהבתי במיוחד את "Too afraid to love you", שמח לראות שזו לא מחלה רק שלי 🙂
לא יודע איך אפשר שלא! השיר הזה תפס אותי ולא עזב.
בפסטיבל וורכטר?
אחלה הופעה הם דפקו שם! חבל שאף אחד בקהל לא הכיר אותם
אני מניח שאתה מתכוון לבלאק קיז. וכן, זה נכון. הם גם הופיעו יחסית מוקדם ביום וכולם היו עסוקים בלברוח מהחום.
חבל, כי זו באמת הייתה הופעה מעולה.
צודק על האדיטורז, כל כך חבל שהם לא מוערכים.
In this light הוא דיסק מושלם
את tired pony לא הכרתי כלל, ושמחתי להכיר. מעבר לכך – כתוב טוב, ממתין לסיכום של 2011….
[…] שנת מוזיקה נהדרת, וחלק אומרים ששום דבר לא השתנה. את סיכום אלבומי 2010 שלי כבר עשיתי, אז עכשיו הגיע הזמן לראות מה צפוי לנו […]