מה נעשה עם עצמנו? הווייט סטרייפס מתפרקים
“Whenever the White Stripes disappear for any period of time, there’s a glaring hole in music”
– שדרן רדיו בריטי עלום מציג את Icky Thump שיצא ב-2007.
חרא.
זו הייתה התגובה הראשונה שלי כשקראתי שהווייט סטרייפס (The White Stripes) מתפרקים. "היום, ה-2 בפברואר, מודיעים הווייט סטרייפס שהלהקה סיימה באופן רשמי ויותר לא תקליט או תופיע", כך הם הודיעו לנו, רשמית, באתר שלהם ושל הלייבל שלהם.
ביוגרפיה קצרה: הווייט סטרייפס, למי שלא נולד על כדור הארץ, הם להקת רוק אלטרנטיבי. נוסדו ב-1997 בדטרויט, מישיגן, והם הצמד ג'ק ווייט (קולות, גיטרה, קלידים ומגניבות כללית) ומג ווייט (תופים. לפעמים גם קצת קולות).
הם הוציאו שישה אלבומי אולפן: The White Stripes, De Stijl, White Blood Cells, Elephant, Get Behind Me Satan ו- Icky Thump, ואלבום הופעה אחד שיצא בשנה שעברה, Under Great White Northern Light.
את ההכרה הם החלו לקבל החל מאלבומם השלישי, White Blood Cells, והכרה עולמית בינלאומית במיוחד אחרי Elephant שכלל את Seven Nation Army, אחד משירי העשור. בלי ויכוחים. רק תנו לג'ק לקחת אתכם עם הסולו גיטרה וצאו למלחמה.
האלבום Get Behind Me Satan שיצא אחריו טומן בשמו את המהות של הפסים הלבנים: השטן הוא המיינסטרים. הלהיט Seven Nation Army נכנס למיינסטרים. לך מאתנו, מיינסטרים.
ב-2.2.2011 הם הודיעו על פירוק.
זהו, עד כאן הביוגרפיה המשעממת, שהפעם אני לא מתכוון לחפור בה, כי הווייט סטרייפס היו בדיוק ההיפך מכל דבר משעמם: הם היו מגניבים. המוזיקה שלהם הייתה מגניבה. ההחלטה להשתמש בשלושה צבעים בלבד, אדום-לבן-שחור, בכל דבר שהם עושים, היא מגניבה. גם הקליפים שלהם מגניבים. למשל זה (Fell in Love with a Girl מתוך White Blood Cells):
אפילו הסיפור הזוגי שלהם. ברבות השנים תהו אנשים רבים מה הקשר ביניהם. האם הם אחים? האם שם המשפחה סתם מקרי? ג'ק ומג בלבלו לכולם את המוח עד שלבסוף האמת יצאה לאור: הם היו נשואים והתגרשו. עכשיו, למה זה מגניב? זה מגניב כי מג ווייט התחתנה עם ג'ק גיליס, והוא, מצדו, לקח את שם המשפחה שלה. רק תקשיבו לה שרה את Passive Manipulation מתוך Get Behind Me Satan. שווה לקחת לה את השם משפחה, לא?
אבל הסיפור האמיתי של הווייט סטרייפס הוא ללא ספק ג'ק. מדובר באחד הגיטריסטים המחוננים, מוזיקאי ענק גם על הקלידים, כותב שירים גאון ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים. אפילו התכוונתי לכתוב עליו פוסט בהמשך לפוסט על פרושיאנטה, אבל אז הם החליטו להתפרק. לבנאדם יש עוד פרויקטים מהצד כמו הרקונטורז (The Raconteurs) והדד וות'ר (The Dead Weather) וכמובן כמה שירים סולו, ועשרות אמנים אחרים שלהם הוא הפיק את האלבומים (בהם לורטה לין, הגרינהורנס ו-וונדה ג'קסון) כך שלא סביר שהוא ייעלם מהשטח. אין ספק שהווייט סטרייפס היו בעיקר ג'ק ווייט, מה שמעמיד בסימן שאלה את גודל האבידה. ג'ק ימשיך לעשות מוזיקה מעולה, רוק מלוכלך, מהיר ועצבני, השאלה רק באיזה פורמט. ואני אומר: לך על זה סולו, ג'ק. כאן למשל, הוא אפילו לקח חלק בבימוי של הקליפ ל- Icky Thump מתוך, ובכן, Icky Thump. אה, כן, אם לא אמרתי עד עכשיו: תקשיבו למילים.
אז הווייט סטרייפס מתפרקים, וזה חרא. זה חרא כי אין הרבה להקות כאלה בנוף של ימינו. מעניינים, מגניבים, מקליטים שירים ואלבומים במהירות הבזק, אבל זה לא גורע מהאיכות שלהם ומהבעיטה שהם נותנים לך למוח ומהאגרסיות שאתה משחרר ביחד איתם. זה חרא, כי הם פשוט היו טובים.
והנה, הצלחתי לכתוב את כל הפוסט הזה בלי לציין שמג היא מתופפת מחורבנת.
היו שלום, פסים לבנים. אין ספק שעכשיו ייווצר חור ענק במוזיקה. אני פשוט לא יודע מה נעשה עם עצמנו.
מספר אלבומי סולו?
איזה אלבומי סולו יש לג'ק ווייט?
הכוונה הייתה לשירים סולו, כמובן.
תודה על תשומת הלב!
דווקא טוב שהם התפרקו. הם עשו את שלהם, מיצו את הקונספט, וג'ק ווייט הוא כבר מזמן הרבה יותר גדול ומגוון מהווייט סטרייפס. הם יזכרו בתור אגדה מאשר להקה מאובנת שמוציאה עוד אלבומים שנשמעים אותו הדבר, עדיף ככה לדעתי.