פינת התגלית: Band of Skulls
יותר מדי זמן עבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי פוסט, מה שנבע מכל מיני סיבות – מחסור בזמן, בעיות טכניות (מחשב מקרטע) ולפעמים גם חוסר חשק. מן הסתם לא הפסקתי להאזין למוזיקה או ללכת לראות הופעות, אבל פשוט לא יצא לכתוב על זה.
ואולי מה שהייתי צריך זה שיספרו לי על Band of Skulls. דקה לתוך ההאזנה הראשונה נדלקתי ומאז, כבר כמה ימים, הם כל מה שאני מאזין לו. כן, אני חושב שאני מאוהב.
Band of Skulls יושבת נהדר על סוגת הרוק הפשוט והמלוכלך של גיטרה-בס-תופים ביחד עם הבלאק קיז, הקילז וכמובן כל דבר שעושה ג'ק ווייט. בשירים מסוימים, למשל בשיר Death by Diamonds and Pearls זה אפילו נשמע כאילו ג'ק כתב והפיק.
אז ככה, הלהקה הזו הוקמה ב- 2004 בסאות'המפטון, למרות שרק ב-2008 הם התקבעו על השם הנוכחי שלהם וב- 2009 הוציאו את האלבום הראשון שלהם, Baby Darling Doll Face Honey ובעקבותיו טור עולמי.
בפברואר השנה הם הוציאו את האלבום השני שלהם, Sweet Sour, ומתוכו שיר הנושא וקליפ גאוני:
מה שאני אוהב במיוחד בלהקה הזו, ומה שקצת מפריד אותה בעיניי מהווייט סטרייפס או מהבלאק קיז, זה הדומיננטיות של הבס. אני לא בנאדם של בס בדרך כלל או של בסיסטים. הדמויות האהובות עליי בלהקות כמעט תמיד הן הגיטריסטים, ולא שלגיטריסט ראסל מארסדן חסר, הגיטרה שלו נהדרת ביותר מאופן ג'ק ווייטי אחד, אבל הבסים כאן מורגשים בצורה אדירה וכמעט בכל שיר הבייסליין הוא המוביל, הוא נותן את המשקל והוא מורגש בצורה נדירה.
הסיפור שחברי הלהקה מספרים הוא שמארסדן והמתופף מאט הייוורד חיפשו בסיסט. הם פנו לסטודנטית לאמנות שהכירו, אמה ריצ'רדסון, הגישו לה גיטרה בס וביקשו ממנה לנסות. אני לא יודע אם הסיפור הזה נכון (לא שיש להם סיבה לשקר) אבל ריצ'רדסון עושה עבודה מעולה. מעבר לזה, יש משהו בבסיסטיות שפשוט עובד, במיוחד אם הן באמת יודעות לנגן ולא נראות כמו קים דיל.
ההרגשה שלי היא ש Band of Skulls עוד תתפוס תאוצה ובדרך להפוך ללהקה בסדר הגודל של הבלאק קיז לפחות. בתור מישהו שמאוד אוהב את הקיז אני חייב לומר שהם לא פחות טובים מהם.
Band of Skulls – אתר רשמי, פייסבוק, טוויטר