Ten ועוד עשרים
פרל ג'ם (Pearl Jam) הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, Ten, ב- 1991. האלבום היה הצלחה מסחררת ונחשב עד היום לאלבום חובה לכל חובב רוק. עם להיטים שפרצו למיינסטרים כמו Alive, Jeremy ו- Even Flow, וכמובן בלדת שברון הלב האולטימטיבית, Black (שהלהקה סירבה להוציא בתור סינגל, למרות שהשיר הפך ללהיט ענק).
מה שמייחד את פרל ג'ם מהרבה להקות אחרות היא העובדה שהחדירה למיינסטרים לא גרמה ללהקה להתמסחר. חברי הלהקה, בעיקר בהובלת אדי ודר, שמרו על הקו שלהם, המוזיקה שלהם, בידיעה שמה שהם עושים הוא טוב ואמיתי.
נכון שהיו אלבומים טובים יותר ("Vs." מ- 1993, או “Yield” מ- 1998, וכמובן כל אלבום הופעה שלהם) ואלבומים טובים פחות (“Pearl Jam” מ- 2006, למשל) אבל הלהקה שמרה אמונים למוזיקה שלה, למה שהיא מייצרת, לקהל שלה, ולא לאף אחד אחר, במיוחד לא לחברות התקליטים.
עם זאת, מחוץ לעולם הרוק האלטרנטיבי השירים לא זכו לאותה הכרה והצלחה שלהם זכו הלהיטים מ- Ten. למרות שחלקם מצוין לא פחות. Yellow Ledbetter, Daughter או Betterman הם שירים שכל מעריץ פרל ג'ם יודע בעל פה ואוהב לא פחות מאשר את Alive.
לכן, לכבוד המאורע החגיגי, החלטתי לנסות לתקן, ולו במעט, את העיוות ואת חוסר הצדק. יש כאן רשימה של עשרים שירים של פרל ג'ם שאני אוהב במיוחד, אף אחד מהם לא מ- Ten. אוהבי פרל ג'ם יכירו את רובם ככולם, כאמור.
כדרך אגב, חשוב לציין: אני עדיין חושב ש- Ten הוא אלבום מופת ועדיין האלבום הטוב ביותר של פרל ג'ם. אבל הלהקה היא כל כך הרבה יותר מזה, שלעצור אחרי Ten פשוט חוטא לה.
תבלו.
רשימת השירים (בסוגריים – אלבום ושנה):
"Crazy Mary" (Sweet Relief, a Benefit to Victoria Williams, 1993)
"Daughter" (Vs., 1993)
"Rats" (Vs., 1993)
"Dissident" (Vs., 1993)
"Indifference" (Vs., 1993)
"Rearviewmirror" (Vs., 1993)
"Yellow Ledbetter" (Jeremy's B-Side, 1992)
"Betterman" (Vitalogy, 1995)
"Corduroy" (Vitalogy, 1995)
"I Got Id" (Merkin Bell, 1995)
"Hail, Hail" (No Code, 1996)
"Given to Fly" (Yield, 1998)
"Nothing as It Seems" (Binaural, 2000)
"Parting Ways" (Binaural, 2000)
"I am Mine" (Riot Act, 2002)
"All or None" (Riot Act, 2002)
"Man of the Hour" (Big Fish: Music from the Motion Picture, 2003)
"Life Wasted" (Pearl Jam, 2006)
"Come Back" (Pearl Jam, 2006)
"Just Breathe" (Backspacer, 2009)
אחלה רשימה!
שלום!
פרל ג'אם היא הלהקה שאני הכי הכי אוהבת.
היחס שלי לTEN הוא אמביוולנטי, בעיקר בגלל שאני לא חושבת שהוא האלבום הכי טוב של פרל ג'אם ואני יודעת שרוב העולם לא מסכים איתי.
לדעתי הם התפתחו והפכו להיות הרבה יותר מעניינים ומתוחכמים כשהם ברחו ממטריית הגראנג' או יותר נכון לומר כשהיא נשברה והפסיקה לכסות אותם…
העיסוק שלהם בנושאים רחבים יותר, המילים שהפכו להיות מורכבות ומרתקות הרבה יותר ובאופן כללי המוזיקה שצברה אישיות בוגרת – ועדיין כל העולם ימשיך להשוות אותם לנירוונה ולסכם אותם בTEN. (אבל מה אנשים מבינים)
אנשים שלא ממש מבינים במוזיקה (אבל חושבים שהם כן) יגידו שמאז TEN פרל ג'אם הצליחו לשחזר את ההצלחה, בלה בלה בלה. הם לא הצליחו לשחזר אולי את ההצלחה המסחרית, אבל נראה לי שהם גם לא ניסו.
בקיצור, אהבתי את הרשימה שלך. הייתי מוסיפה :
Light Years
Love Boat Captain
Present Tense
In My Tree
Wishlist
נ.ב. לא מסכימה ש Pearl Jam היה אלבום פחות טוב. מצד שני, אני מרגישה שזה כמו ילדים, איך אפשר להגיד את מי אתה הכי אוהב ומי פחות טוב ממי?… 🙂
היי נעמה,
אני מסכים איתך, לרוב העולם אין מושג על מה הוא מדבר כשהוא מדבר על PJ. באופן אישי, אני חושב ש Ten זה אלבום מושלם. עזבי הצלחה מסחרית או לא, אין שם שיר אחד שאתה לא עף ממנו. אבל שוב, טעם אישי וכו'. אני חושב ש- Vs. למשל כמעט ולא נופל ממנו. הגדולה של PJ היא בזה שלא עניינה אותם הצלחה מסחרית. הם המשיכו ללכת בדרך שלהם ויהי מה, ולטעמי הם הלהקה הגדולה ביותר שמנגנת היום, אולי לצד רדיוהד.
לגבי השירים, הייתי מוסיף עוד איזה מאה שירים, אבל כל הרעיון הוא להשאיר אנשים עם טעם של עוד, כדי שינערו את עצמם מ- Ten ויקשיבו לפנינים האחרות של הלהקה (סטגדיש). כמובן כל שיר שכתבת הוא נפלא בפני עצמו.
אופס יצאתי מפגרת… התכוונתי להגיב כאן… 🙂
היי, ברור, אבל שכחתי לציין שלא הייתי רק מוסיפה אלא גם מחליפה… :*) עניין של טעם אישי, אבל העיקר ששנינו מסכימים שTEN לא היה המילה האחרונה שלהם
מהבחינה של להיות אלבום מושלם, זה נכון, כי אין שם שיר שאני לא אוהבת, אבל יש הרבה יותר שירים שאני הרבה יותר אוהבת באלבומים האחרים… מבין למה אני מתכוונת?
לא משנה. העיקר שהם גדולים, על זה יש הסכמה כללית
מעיון בבלוג שלך אני רואה שאתה כותב עליהם די הרבה, הם הלהקה האהובה עליך (מבחינתי נגיד הם כמו משפחה :))? מי עוד?
מי עוד זו שאלה טובה, אבל בגדול, זו הסיבה שהבלוג קיים, נדמה לי.
כדי שאוכל לחלוק את הטעם שלי עם אחרים… אז שווה לך לעקוב!