רוק מסביב לעולם
כשהתחלתי לעבוד על הפוסט הזה הייתה לי מטרה טובה ואפילו הרגשת שליחות. זה התחיל בזה שאמרתי לעצמי, רבאק, מבחינה סטטיסטית – לא יכול להיות שיש רוק טוב רק באנגלית. רק האמריקאים, הבריטים והקנדים יודעים לעשות רוק? וכל השאר טובים בזה רק כשהם שרים באנגלית?
חשיבה מעמיקה יותר של כ 11-12 שניות גרמה לי להיזכר שרוק טוב קיים גם בעברית וגם שיש המון מוזיקאים טובים שלא נולדו אנגלוסאקסים. חסרות להקות בלגיות, איסלנדיות או הולנדיות? מובן שלא.
הסטטיסטיקה וההגיון הבריא הובילו אותי למסקנה אחת: חייב להיות רוק טוב בשפות שאני לא מבין. מיד קפצו לי גם לראש החשודים המידיים: ראמסטיין וסיגר רוס.
אז התחלתי לחפור והתחלתי לחפש ועם החיפושים האלה התחלתי לתהות אם זה באמת אפשרי. ככל שניסיתי להכיר יותר כך מצאתי אחד מהשניים: מוזיקה טובה, אבל באנגלית או מוזיקה בשפה אחרת, אבל לא טובה.
אין ספק שצריך לפתוח את הראש כשמדובר בשפה זרה. למילים בשיר יש חשיבות. אבל מוזיקה היא שפה בינלאומית, ואפשר להתגבר על זה. אפשר להתחבר למשהו עוד לפני שמבינים את המילים, ואם זה ממש חשוב, ללכת לחפש אותן אחר כך (וכאן אני אציין שוב כדוגמה את סיגר רוס, ואנחנו עוד נחזור אליהם בפוסט הזה). עם זאת, היה קשה. היה קשה, ובמקרים מעטים הצלחתי להתלהב.
זה לא אומר שאין מוזיקה טובה שאינה דוברת אנגלית (או עברית). זה רק אומר שיותר קשה למצוא אותה. אני מקווה שהפוסט הזה והלהקות שאציג כאן יתנו את הדחיפה למי שרוצה. ואם אתם מכירים עוד, כתבו לי, שלחו לינקים, הגיבו. אולי עם עוד חומרים אעשה פוסט המשך.
בינתיים, הנה כמה להקות. כולן שרות בשפה שאינה אנגלית או עברית, וכולן פעילות בימינו אנו.
Rammstein (גרמניה): גרמנים ורוק כבד לא יתפסו מקומות גבוהים ברשימת הדברים החביבים עליי. שלא לדבר על השילוב בין השניים. רוק כבד בגרמנית מעורר אסוציאציות לא נעימות, אין מה לעשות. אוסיף ואומר שיצא לי לראות אותם בהופעה באירופה, וההרגשה לא הייתה נעימה, בלשון המעטה.
ואחרי כל זה, בואו נודה. ראמסטיין עושים את הרוק שלהם חזק, עצבני וכועס, אבל גם טוב ואפלולי. לא כוס התה שלי, אבל גם אני מצטרף בהתלהבות ל"דו, דו האסט" המצחיק/מפחיד/מצחיק כמה שהוא מפחיד בכל פעם שהוא מתנגן. את השיר הבא אני דווקא כן אוהב.
אה, כן, פרטים יבשים: ראמסטיין מברלין, גרמניה. קיימים מ-1994. מפחידים אפילו יותר זמן מזה. ובונוס: חפשו את קליפ הפורנו שלהם לשיר Pussy. אמיתי לחלוטין.
Sigur Rós (איסלנד): לפי ויקיפדיה, נכון לאחד ביולי 2010, יש באיסלנד 318,006 תושבים. פחות מתל אביב. בכל זאת מצליחה המדינה הקפואה הזו לייצר יותר מוזיקאים מעולים מאשר הרבה מקומות אחרים. סיגר רוס מוכיחים שאפשר לעשות את זה גם בשפת האם, בעלת המילים הבלתי אפשריות לביטוי (מישהו זוכר איך קוראים להר הגעש שהתפרץ ומיסך בעשן את כל אירופה?) אחת מלהקות הפוסט רוק הכי טובות בתבל, בהובלת קול הפעמונים של יונסי (Jónsi) שגם יצא לקריירת סולו לא פחות מבריקה.
סיגר רוס הוקמה ברייקיאוויק ב-1994. מומלץ לשמוע בכרבול.
Myslovitz (פולין): גם אם אתם חושבים שלא, כנראה שמעתם את מיסלוביץ. היה להם איזה להיט אחד שהשתחל אפילו לגלגלצ בשם Sound of Solitude. השיר הזה היה חלק מאלבום שהוציאה הלהקה באנגלית, Korova Milky Bar. האלבום כולו הוא תרגום של אלבומה החמישי מפולנית בעל אותו השם. עם השפעות ברורות של בריטפופ הם היום להקת אינדי רוק מוערכת ומצליחה באירופה. הם אפילו הופיעו פעם בארץ לעיני קהל נלהב של כ-12 איש ואני, שרו בפולנית וירדו מבלי לתת הדרן, משל אמרו, "למה שניתן הדרן לקהל כזה קטן. אז מה אם באנו כל הדרך מפולין. אנחנו כבר ניתן הדרן לבד. בחושך. בוורשה".
הוקמו ב-1992 בעיר מיסלוביצה שבדרום פולין.
זו הגרסה הפולנית לאותו Sound of Solitude (הפתיחה בטח תנער לכם את הזיכרון). לאחריו יש להתקשר לאמא ולספר לה מה שלומכם.
Nephew (דנמרק): את הלהקה הזו גיליתי במסע הזה וזו ללא ספק אחת התגליות הכיפיות. לכן אני נאלץ טיפה לכופף את חוקי הפוסט הזה. נפיו מערבבים אנגלית ודנית לעתים בצורה משעשעת במיוחד (חפשו את השיר Va Fangool!). לעתים יש להם שיר שלם באנגלית או בדנית. בכל מקרה, המוזיקה שלהם טובה, טובה מאוד, עם השפעות ברורות של להקות סינתפופ ורוק אלקטרוני דוגמת דפש מוד וג'וי דיוויז'ן.
התלבטתי איזה שיר לתת לכם, ובסוף בחרתי את Igen Og Igen שכולו בדנית. אבל, כאמור, מומלץ בחום לחפש חומרים נוספים שלהם.
נפיו הוקמו ב-1996 בארהוס.
Liekki (פינלנד): המוזיקה של לייקי (אם ככה מבטאים את השם שלהם) מזכירה לי חוויות שלא עברתי בשדות ירוקים-לבנים משלג. פינית זו שפה קצת מוזרה. נשמע לי כאילו פינית היא השפה המושלמת לפרוגרסיב רוק, וזה משתלב מצוין עם המוזיקה של הלהקה. קצת מזכיר את סיגר רוס, כי גם איסלנדית היא לא שפה פשוטה, כאמור. אולי זה קטע סקנדינבי.
הלהקה הוקמה אחרי התפרקותה של להקת האם של שניהם מחבריה, שימו לב, Karkkiautomaatti, ב-1999 בטמפרה, פינלנד.
Seu Jorge (ברזיל): עזבנו את אירופה, וגם הסגנון קצת משתנה. סאו ז'ורז' הוא לא בדיוק רוקר, יותר כמו סמבה-סול-רוקר, וזה גם תופס, כל עוד זה טוב. הוא הוציא עד היום חמישה אלבומים (ארבעה סולו ואחד, באנגלית, עם הלהקה אלמאז). אחד האלבומים האלו מורכב מקאוורים לשירים של דיוויד בואי בפורטוגזית. מדהים.
Maná (מקסיקו): גם כאן אני פותח בהסתייגות. לטינו-רוק נשמע לי תמיד כמו משהו דביק וקיטשי שהוצא מטלנובלה. אולי זה סתם סטריאוטיפ ואולי יש בזה משהו, אבל לפחות לגבי מאנה אי אפשר להתווכח על דבר אחד: הם אחת הלהקות הכי מצליחות באמריקה הלטינית והם שרו עם מקסיקני אחר, אחד קרלוס סנטנה. גם כאן לא מדובר בכוס הטקילה שלי, אבל הבטחתי לפתוח את הראש במסע העולמי הזה, ולמרות שניסיתי להתמקד בעיקר ברוק אלטרנטיבי יותר, מיינסטרים (לטיני) אחד לא יזיק. למאנה מגוודלאחרה יש 7 אלבומי אולפן, 3 אלבומי הופעות ו-6 אלבומי אוסף. וזה לא מעט, גם ללהקה שהוקמה ב-1987. אריבה, בטלנובלה.
Envy (יפן): יפנים אוהבים מוזיקה. יפנים גם יודעים לעשות מוזיקה. יפנים הם עם קצת מוזר. אנווי משלבת את כל האקסיומות הללו. להקת פוסט-רוק-לוכסן-סקרימו (כתבתי לוכסן. לא מלוכסן) שכבר הופיעה אצלי בפלייליסט החורפי. ועכשיו לרגע ברצינות: נורא קל לצחוק על הצרחות או לחילופין להבהל מהן. אבל המוזיקה כל כך טובה, ואיכשהו זה משתלב יחד. בלי חפירות מיותרות: אני פשוט אוהב את זה.
אנווי צורחים עלינו מטוקיו כבר מ-1992.
Kiosk (אירן): אחרי המסע מסביב לעולם, אנחנו חוזרים למזרח התיכון, לבלוז-רוק אירני. כן, מסתבר שאפשר לעשות בלוז-רוק בפרסית. ואפילו מוזיקת מחאה. אמנם חברי קיוסק חיים כיום בארצות הברית, אבל אפשר להבין אותם. כל האלבומים שלהם הם לא חוקיים באירן. מה שמוצא חן בעיניי בהם במיוחד, מלבד הטקסטים המחתרתיים (כפי שתראו בקליפ המתורגם שמובא כאן) הוא השילוב של המוזיקה האותנטית ברוק שלהם, הסלסולים והעוד. לא רק דברים רעים מגיעים מאירן, מסתבר.
קיוסק הוקמו בטהרן ב-2002 לפני שעברו לצפון אמריקה ב-2006.
כבוד. על היסודיות ועל הכתיבה. מרחיבה את אופקיי בזכותך.
תנסה לשמוע את plan de fuga
להקה איטלקית ששרה באנגלית (אמנם לא נכנס לקטגוריה שלך אבל זה מאוד נדיר לשמוע להקה איטלקית שרה באנגלית בלי שום מבטא!!)