פינת התגלית: Davy Knowles and Back Door Slam
דייבי נואלס (Davy Knowles) הוא בן 23, נכון ליום כתיבת שורות אלה. זה חשוב מפני שתיכף תשמעו איך הוא שר ואיך הוא מנגן (וחלק מהסרטונים שתראו כאן הם בני 4). כשתשמעו את דייבי נואלס שר ומנגן אתם תנסו, באמצעים כאלו או אחרים, להוציא ממני הודאה שהאיש הזה הוא גיטריסט עלום משנות השישים או השבעים.
אלא שזו האמת. הילד המוכשר הזה נולד ב-1987, למרות הקול, למרות הווירטואוזיות, והכי חשוב – למרות איך שהמוזיקה שלו נשמעת. ואחרי ההקדמה המעורפלת הזו, בואו נרד לפרטים.
אני תמיד טוען שרוקרים, לעומת זמרי (מוצרי?) פופ שרים וכותבים ומנגנים מהנשמה. אבל בתוך הז'אנר הזה יש תת-ז'אנר שמלא ביותר נשמה מהכול וזה הבלוז רוק. הבלוז רוק חווה את השיא שלו כחלק מהרוק הקלאסי, בעיקר עם ג'ימי הנדריקס, אריק קלפטון, ג'ון מייאל, פיטר גרין, לד זפלין, רורי גלאגר ועוד רבים וטובים. בימינו אנו יש פחות בלוז-רוקרים, כשבין השמות הבולטים יותר אפשר למצוא את ג'ק ווייט וחלק מהפרויקטים שלו, ג'ו בונמאסה, הבלאק קיז וג'ון מאייר. וגם, כך מסתבר, דייבי נואלס והבק דור סלאם.
נואלס הקים את הבק דור סלאם (Back Door Slam) ב-2003 באי מאן (Isle of Man), אי שנמצא מזרחית לבריטניה והוא חלק מהממלכה. זה אחרי שבגיל 11 הוא שמע את דייר סטרייטס והחליט ללמד את עצמו גיטרה, יחד עם חבריו מהתיכון, ג'יימי ארמסטרונג (בס), רוס דויל (תופים) ובריאן גארווי (גיטרה). אלא שגארווי נהרג ב-2004 בתאונת דרכים. החברים החליטו להמשיך בלהקה לזכרו, כשאדם ג'ונס החליף את ארמסטרונג על הבס, ונואלס כתב לזכרו את השיר Stay.
השיר הזה הוביל לאלבום ראשון, בשם Roll Away, שנשמע כמו אלבומי הבלוז רוק הטובים של פעם, גם במוזיקה ובסאונד הכללי, ובעיקר בגיטרה של נואלס ובקולו. לי אישית הנגינה שלו מזכירה מאוד מאוד את הגיטרה הבלוזית של קלפטון. וזה לא דבר קטן להגיד על להקה שמעט מאוד אנשים שמעו עליה. דבר עוד יותר גדול להגיד, ואני מסתכן כאן בעריפת ראש וצעקות מכל מי שאני מכיר, זה שהם לא פחות טובים בהרבה מכל השמות הגדולים שצוינו כאן קודם. ולראייה, נואלס ולהקתו ליוו את The Who, את Lynyrd Skynrd ואת Gov’t Mule והשתתפו בפסטיבלים כמו לולפאלוזה.
ב-2009, אחרי אלבום בכורה ותו לא, התפרקה הלהקה. מיד עם פירוקה יצא דייבי נואלס לקריירת סולו אבל שמר איתו את שם הלהקה. הוא יצא לסיבוב עם ג'ף בק והוציא אלבום משלו בשם Come Up for Air, ששומר על אותו קו רוק-בלוזי, עם דגש על הגיטרה של נואלס, והקול הזה שבועט בך 40-50 שנה אחורה. וזה עדיין מדהים לחבר את הקול והגיטרה לפרצוף של נואלס, שנראה כאילו הרגע סיים לעלות לתורה.
דייבי נואלס הוא גיטריסט נפלא, ולא ברור לי איך אני או כל אחד אחר לא שמענו עליו לפני כן. הוא מוכיח שהבלוז רוק עדיין חי ושלא חייבים להיתקע בעבר כדי להתחבר לנשמה שיש במוזיקה הזו. ואם כל בלבולי המוח האלה הם יותר מדי, פשוט תראו איך הוא מנגן על הגיטרה. נראה אם לא תפלטו איזה "וואו" ותתחילו לחפש עוד חומרים שלו. זה, בכל אופן, מה שאני עשיתי.
רב תודות לשומר. לא הכרתי, ושמחתי להכיר. באמת נשמע כמו משהו מה- good old days.