פינת הפרובינציה: מונטי פיורי
יש משפט אחד שפשוט מוציא אותי מדעתי בכל פעם שאני מתווכח עם חובבי מוזיקה ים תיכונית (AKA מוזיקה מזרחית. מקווה שעד סוף הפוסט הזה נמצא הבדל). מה שמשגע אותי זה טיעון שחוזר תמיד והוא בעיניי טיעון קלוש. המשפט הולך ככה: "קצת שמח. מה קרה?"
או אז אין לי ברירה אלא להסביר בכובד ראש שמוזיקה זה הרבה יותר מקצת שמח. כן, לפעמים זה גם שמח, אבל זו לא המהות, לא בשביל זה התכנסנו, לא יכול להיות שזה יסתכם בזה. מוזיקה זו אמנות, והיא הרבה יותר עמוקה מ"קצת שמח".
ואז ראיתי ושמעתי את מונטי פיורי (או שמא מונטיפיורי? נראה כי הדעות חלוקות בנושא).
גילוי נאות ראשון: איתמר פינצי, הזמר של מונטי פיורי הוא קודם כול חבר. הכרנו עוד לפני מונטי פיורי, ובלי שום קשר למוזיקה שהוא עושה גם במחוזות אחרים (הלהקה האחרת שלו, צ'יפ קריוקי קלאב).
גילוי נאות שני: כשראיתי את מונטי פיורי בפעם הראשונה בהופעה הדבר הראשון שחשבתי זה: "איזה כיף. קצת שמח, מה קרה?"
עם זאת, עוד הבהרה: זה שמונטי פיורי מנגנת מוזיקה שעושה בעיקר שמח, זה לא אומר שהיא רדודה או ריקה. היא מגניבה וכיפית ויש בה איזה טוויסט מתוחכם. ושמח. וכיפי, כבר אמרתי?
אני לא יודע לשים בדיוק את האצבע הז'אנרית על מונטי פיורי. יש שם גיטרה-בס-תופים, אז זה בהחלט רוק. אבל זה רוק באיטלקית, עם נגיעות רבע צועניות ושמינית ג'יבריש. יש קאבר ל- L’Itliano (שאח"כ הפך בעברית ל"אני חוזר הביתה") וקאבר ל"אדון שוקו" (אבל באיטלקית) ועוד שירי מקור של הלהקה שזורקים אותך (טוב, אותי) ישר לסצינה של מייקל קורליאונה שמגיע לחופי סיציליה. רק קצת פחות עצוב והרבה יותר, נו, שמח.
יש משהו מרענן במונטי פיורי. בניגוד ללהקות האינדי רוק הישראליות האחרות (ובלי להוריד מהכבוד הרב שאני רוחש להן) נדמה כאילו הם לוקחים את עצמם בפחות מלודרמטיות. כשהם עולים לבמה, אפילו שהם חנוטים בטוקסידו (או בשמלת ערב אדומה במקרה של אור אדרי, הבסיסטית), הם מחייכים חיוכים גדולים ושתי דקות בתוך השיר הראשון הקהל כולו מרקד ומקפץ. גם בלי להכיר את המילים, פינצי גורם לקהל להרגיש חלק, ובכל הופעה שאני ראיתי (וראיתי כמה), חובבי הרוק הרציניים-נורא-בד"כ (ואני ביניהם) נראו כאילו בא להם לעלות על השולחנות ולשבור צלחות.
אז אפשר לכנות את המוזיקה הזו אינדי-רוק-ים תיכוני (כי בכל זאת, ישראל, יוון וגם איטליה שוכנות לחופיו), ואפשר פשוט לתת לחבר'ה לנגן, לעלות על השולחן, למחוא כפיים ולחייך בכיף.
קצת שמח, מה קרה?
מונטי פיורי הם:
איתמר פינצי – קולות, מלודיקה
אסא רביב – גיטרה חשמלית
אור אדרי – גיטרה בס
עירא רביב – תופים
אז זה היה עניין של זמן עד שיהיה אינדי מזרחי, הה? רגע! אבל מלכחי הפנכה (או איך שלא כותבים את זה) הקדימו אותם בהרבה עם ההארדקור המזרחי הכועס-שמח שלהם.