פינת הפרובינציה: איתי פריד
לפני זמן מה קבלתי כאן על זה שאין גראנג' ראוי לשמו בישראל, והצגתי את Mixed Breed. והנה, לא הספיק לרדת הרבה גשם בסיאטל, ונחשפתי לאיתי פריד.
כשזה מגיע לאיתי פריד אין ברירה אלא לשים את זה על השולחן ומיד: לבנאדם יש את הקול של כריס קורנל, בימיו הטובים. וזו חתיכת אמירה.
אבל פריד יודע את זה, הוא עושה קאברים לקורנל ומשתתף בהופעות מחווה ומאמץ את הסגנון שלו, והוא עושה את זה טוב.
כל כך טוב, שכשהוא שר חומר מקורי שלו, אתה לא בטוח אם זה כריס או איתי.
למה אני מספר לכם את כל זה? כי איתי פריד מוציא עכשיו אלבום חדש בשם Sleeping Through the End. גראנג'י, קורנלי (מהימים הטובים, לא מימי טימבאלנד), כזה שלא סביר להניח שתשמעו ככה סתם באמצע היום ברדיו, ומתוכו הוא גם הוציא שני קליפים חדשים ליוטיוב, הנה:
וגם זה:
כמו שאתם יכולים לראות ולשמוע, כל הכריס קורנליות של Euphoria Morning שם: הקול, הדיסטורשן, הייסורים, הזעם. פריד מבצע את כל זה מעולה, וזה אלבום ראוי בהחלט, במיוחד לאור מה שציינתי בעבר ומה שאני חוזר עליו עכשיו: זה כל כך חסר כאן בנוף, אמנים שיתנו בראש, שיתפרעו, שייכנסו לוורידים בצליל מלוכלך.
אבל אני חייב הסתייגות, ממש פיצפונת. היתרון הגדול של איתי פריד הוא גם חסרונו הגדול. הוא כל כך נשמע כמו כריס קורנל, בקול, בהגשה, בסגנון שלעתים לא נותר אלא לתהות כמה מתוך זה הוא איתי פריד.
נכון, השירים מקוריים, אבל זה כל כך מזכיר, שהשאלה היא בלתי נמנעת. דווקא בגלל ההרגשה שאולי פריד יכול להביא משהו משלו, לפרוץ את הגבולות הקורנליים שהוא התווה לעצמו ולקחת אותו ואותנו עוד צעד אחד קדימה. בשירים שהוא כן "בורח" קצת מקורנל (למשל Waiting for Myself) יש לא פחות איכות והוכחה שיש שם משהו קצת מעבר.
זהו, אחרי שהזזתי את זה הצדה אפשר לחזור ולשבח את האלבום המעולה הזה, שמופק בצורה מהוקצעת ונשמע כמו משהו שהוקלט, ובכן, לא בישראל.
כמה חבל שהאלבום הזה יישאר, כנראה, מתחת לרדאר המוזיקה הישראלי. כמה חבל שאמנים כמו איתי פריד, עם הכישרון והמוזיקה שלהם, לא מקבלים את הבמה הראויה להם בביצה המוזיקלית שאנחנו חיים בה היום, שבה מוזיקת רינגטונים מקבלת את האור, והיוצרים האמיתיים נשארים לקבל פוסטים בבלוגי מוזיקה נישתיים.
את האלבומים של איתי פריד, Cyclop ו- Sleeping Through the End תוכלו לשמוע בהאזנה מלאה כאן, וכמובן במייספייס ובפייסבוק שלו.
עוד להקה ישראלית, ששרה באנגלית מדי פעם, שנותנת בראש (מזכירים מאוד את קורן)
אסירי תודעה:
http://www.youtube.com/watch?v=aM77doVNFM8
שמעתי אותו בפעם הראשונה השבוע ב-106FM, וזכרתי את השם בשביל לגגל בבית. ככה הכרתי גם אותו במייספייס, וגם את הבלוג שלך (נעים מאוד. חלק מהפוסטים בינתיים ממש מדברים אליי, אם כי לא החזקתי מקולדפליי אחרי הדיסק השלישי כבר ;)))
לגבי איתי פריד עצמו – זה הזוי, כמו לשמוע את סאונדגרדן או קורנל בסולו משחררים שירים חדשים, פשוט תענוג.
אגב, בד"כ אמנים דווקא סולדים מהשוואות אינסופיות, גם אם זה לאמנים שהם בקונצנזוס של ההערכה (ע"ע אסף אבידן וגברת ג'ופלין… מתישהוא די נמאס לו מזה), אבל לדעתי לפחות בשביל ההתחלה, זה לא רע לקבל את הקרדיט הזה. וכן, בשירים 'שונים' מהסאונד הקורנלי, יש לבחור מה להציע. שומע את Let your live die ברקע, והוא עולה שם לטונים גבוהים שקורנל בד"כ לא, דווקא נשמע שם יותר כמו bon iver לרגע קל 🙂