איתי
איתי היה צריך להיות בן 28 מחר. אלא שהוא יישאר לנצח בן 26. כי ככה. כי מישהו החליט.
אחד הדברים שאיתי הכי אהב זה מוזיקה. הטעם המוזיקלי שלו נע בין פינק פלויד להיפ הופ. לפעמים חלקנו טעם ולפעמים לא, אבל כמו בכל תחום אחר בחיים, הוא הכי אהב ללמוד ולהכיר דברים חדשים.
וזה היה כיף, כיף גדול. לשבת איתו לפעמים ולשמוע אותו מתלהב ממשהו. גם אם חשבתי שזה לא משהו וגם אם התפלאתי שרק עכשיו הוא מכיר את זה.
לפעמים אני מנסה לדמיין את איתי היום. ותמיד מוזיקה מלווה את הדימיונות האלה. למה הוא היה מאזין עכשיו? לאיזה כיוונים חדשים הוא היה נפתח? הוא היה משלם מיליון שקל על בוב דילן? הוא היה טס איתנו לפסטיבל?
ואיפה היינו חוגגים לו יומולדת מחר? שוב במועדון שמנגן היפ הופ, כדי שאיתי ירקוד כמו שאהב, או שאולי סתם היינו מתאספים, עם בירות או וודקה או ויסקי, בדירה שלו או שלי או של מישהו אחר או אולי באיזה פאב, והיינו מרימים לחיים. ולעוד שנה. ולאושר – של חברות אמת ושל ימי עלומים ושל אופטימיות ותמימות.
הכול זה ניחושים והשערות. מה זה בכלל משנה. איתי יחגוג מחר 28, ומי שינגן במסיבה שלו הם הנדריקס ולנון, ג'ניס תשיר ופרדי ירקוד, טופאק וביגי יתאחדו במיוחד בשבילו ורק אנחנו נמשיך להתגעגע.
אז תמסור להם ד"ש שם בגן-עדן, חבר יקר.
אוהב אותך תמיד.
מרגש…