עשר סיבות להמשיך לקנות דיסקים
אני דווקא אדם טכנולוגי.
חיי סובבים את האינטרנט, יש לי סמארטפון ואני יודע מה זה HDMI. אני צורך חלק לא קטן מהמוזיקה שלי באמצעים אינטרנטיים כמו יוטיוב או גרובשארק או סאונדקלאוד.
אבל כשזה מגיע לאלבומים, אני תקוע בפורמט הדיסק ואני מסרב לזוז ממנו. כששואלים אותי למה, לא תמיד אני מצליח להסביר. למה להוציא כסף על הדבר הזה, כשאפשר להוריד אותו בחינם? הוא יתפוס פחות אבק כקובץ, הוא ישקול פחות, הוא לא ייפול באיכות.
אלה נקודות טובות, נקודות מעולות אפילו. בדרך כלל כששואלים אותי אני עונה: "זו הפרעה". אנשים מקבלים הפרעות בהבנה בימינו. הם מהנהנים, מצקצקים, מזדהים. הם זוכרים איזו הפרעה קלה שגם להם יש, כמו זה שהם מוציאים הרבה כסף על ג'ינסים או על סטייק בפיתה. כל אחד וההפרעה שלו, הם חושבים ומאשרים לי בזאת להמשיך לרכוש דיסקים במחירים מופקעים.
אך הפעם, רגע לפני שאני שוב צולל לאמזון לרכוש עוד אלבומים, החלטתי להרים את הכפפה, להתמודד עם עצמי ולנסות להבין: למה אני ממשיך לקנות דיסקים?
בגלל החוויה.תשאלו כל חובב תקליטי ויניל למה הוא אוהב אותם כל כך. רובם הגדול יתאר את החוויה: שליפת התקליט, הנשיפה עליו, החריקה של המחט וכל אלה. בדיסק אין צלילי פצפוצים של המחט, כי המחט היא עין אלקטרונית. אבל יש הרבה דברים אחרים: הציפייה לקבלת הדיסק (חושבים ששעתיים הורדה זה הרבה זמן? חכו לשבועיים הזמנה מחו"ל ונראה), הפתיחה, המעבר על החוברת עוד לפני ששמעת צליל אחד. המילים, התמונות, הכול משלים את החוויה. הכנסת הדיסק למגש. לחיצה על פליי. שואוטיים.
מפני שככה התכוון המשורר.דמיינו את The Wall של פינק פלויד. דמיינו כל שיר בתוך הקונטקסט שלו, בסדר הנכון בתוך הסיפור. עכשיו דמיינו כל שיר סתם ככה בנפרד. איפה הוא יותר טוב, נכון ועוצמתי? לא משנה מה תגידו, ברגע שהורדתם אלבום כקבצים למחשב, הסיכוי שתשמעו אותו מההתחלה ועד הסוף בסדר המקורי הוא קלוש. אבל הרבה פעמים (לא תמיד) יש לסדר המקורי חשיבות. לעתים אלבומים נבנים כיחידה, יוצרים רצף הגיוני, סיפורי או מוזיקלי. כשאתה שומע דיסק לא סביר שתלחץ Shuffle או שתערבב אותו עם אלפי שירים אחרים.
בגלל שאתה יוצר אוסף של דברים שאתה אוהב.אוסף הדיסקים שלך הוא הגלריה של הטעם המוזיקלי שלך. דווקא כאן למחיר יש ערך מוסף. אתה יותר בררן כשאתה צריך להוציא כסף על המוזיקה שלך. אתה יותר מחדד את הטעם. אלה דברים שאתה באמת אוהב. כשאתה מוריד מוזיקה, אתה מנסה, מחפש, לעתים אתה אוהב ולעתים פחות. אבל הסיכוי שתקנה משהו סתם כי שמעת שזה נחמד הוא קלוש. הספרייה שלך היא הדובדבן בקצפת של הטעם המוזיקלי שלך, ואתה יודע את זה.
בשביל הרושם.כן, זה בדיוק מה שזה נראה לכם. אתה לא מרשים אף אחד עם 700 ג'יגה של מוזיקה, כי זה נראה ברדק אחד גדול. אבל כשהדיסקים שלך מתנוססים בגאון בשורה מסודרת על המדפים, כשעוד כמה פזורים על השולחן או מסביב למערכת ואחד אחר בדיוק מתנגן, אז אתה עושה וואחד רושם על כל מי שבא. אתה חובב מוזיקה אמיתית. אתה סמכות. אתה יודע על מה אתה מדבר. אתה כל כך בקטע, שאתה מוציא על זה כסף. קבל טפיחה על השכם.
בשביל הנוסטלגיה.דמיינו את עצמכם עשרים או שלושים שנה מעכשיו. המחשב שלכם כבר מזמן היסטוריה עתיקה, אתם צורכים מוזיקה ישר לאוזן דרך שבב שמחובר לאינטרנט, והמערכת שלכם שוכבת איפשהו ומעלה המון אבק. אתם נכנסים למחסן לחפש משהו ואז מבחינים בארגז ישן. אתם פותחים אותו ומגלים את האוסף. אוסף הדיסקים. אתם מתחילים לנבור, להוציא, לשלוף. ממהרים לנער את האבק מעל המערכת, מדליקים אותה, מכניסים את הדיסק, מקווים לטוב. לרגע זה קופץ ואז זה מתחיל לנגן. מי חשב שהפליט פוקסז יצליחו לרגש אתכם שוב.
כי יש אמנים שזה מגיע להם.אני לא מת על הסעיף הזה בעצמי. אני לא משוגע על הסוציאליזם הזה ולא בא לי לרחם על אף אחד. אבל דמיינו את להקת האינדי האהובה עליכם. דמיינו אותם משקיעים המון ביצירה של הדיסק הזה. כסף, זמן, תקווה. זו היצירה שלהם, זו העבודה שלהם, זו האמנות שלהם. ומגיע להם לקבל על זה כסף.
כדי שתוכלו לשבור את הדיסק בפעם הבאה שהאמן הזה יחרים את ישראל.כי מה תעשו עם הקבצים? שיפט+דליט? עזבו, נו. זו לא אותה עוצמה.
בשביל הסיפורים. זה קצת קשור לסעיף הרושם וקצת לסעיף הנוסטלגיה, אבל זה סעיף שעומד בפני עצמו. לחלק מהדיסקים שקנית מתלווה סיפור. על החנות שבה מצאת אותו. על כמה זמן חיפשת אותו. על איך נכנסת לאמבה ורצת במשך שעות בין המעברים כדי לחפש אותו כי ידעת שהוא חייב להיות שם. על המוכרת שהמליצה לך עליו. על העיניים של המוכרת שהמליצה לך עליו. על זה שהמוכרת שהמליצה לך עליו יכולה הייתה למכור לך עוד 50 דיסקים לפחות.
בגלל הקשר הסנטימנטלי.קבצים זה דבר וירטואלי. דיסקים זה דבר פיזי. אתה נקשר אליהם, מטפח אותם, דואג להם, מאבק אותם. זה כמו כלב, רק שהוא לא מחרבן לך בסלון.
כי זו הפרעה. והפרעות לא מצריכות הסברים.
יש לכם עוד סיבות לקנות דיסקים? הסברים משלכם? זה הזמן לשתף.
כל כך נכון.
סיבה נוספת: האיכות. אי אפשר להשוות בין דיסק MP3 צרוב למקורי, או אפילו לאלבום בFLAC.
אולי גם, בתור אוהב מוזיקה מושבע וחובב ייחודיות, להרגיש טוב עם עצמך ובצדק על זה שאתה חלק מאותו מיעוט שעדיין נהנה לקנות וקונה דיסקים ותקליטים… בכל אופן, זה כיף, מרגש ומקווה שהפורמט הפיזי של מוזיקה לא ייעלם לעולם
את הסעיף המלוקק "כי יש אמנים שזה מגיע להם" הייתי מוחק.
אני תמיד קניתי בשבילי. לעצמי.
אני מדור התקליטים. לא יכולתי להוריד קבצים.
מחשבה פילנטרופית לא יכלה לעלות בראשי לא אז, ולא היום.
ומה עם עשרות האלבומים שאתה מוריד על כל דיסק שאתה קונה ?
מחק, מחק את הסעיף ההוא. שונא אותו ?, תכתוב בדיוק את האמת.
אני מודה שזה סעיף בעייתי וכמו שכתבתי, אני לא מת עליו בעצמי.
אבל לפעמים המחשבה הזו מלווה חלקיק אחוז בתהליך הקנייה.
אני חייב לציין, עם זאת, שאני לא מוריד אלבומים. אני מסרב להוריד אותם, מסרב לקבל דיסקים צרובים, פושט לא מוכן. אני מוכן לשמוע אלבומים בסטרימינג כדי לשפוט אם הם שווים קנייה או לא.
אבל מאז ימי הנאפסטר הורדתי 2 אלבומים מלאים. שניים. את כל השאר קניתי.
לא בעייתי בכלל וחשוב מאוד. וממש לא רלוונטי בשביל מי אתם קונים, כי הורדת מוזיקה באופן לא חוקי היא עבירה על החוק ופגיעה באומן. "לירות לעצמך ברגל" כמו שגיאחה כתב כאן http://haoneg.com/buy-original
מודה, גם אני מוריד מהאינטרנט, אבל משתדל לקנות כמה שיותר למרות המחירים (המופקעים) של דיסקים.
בשנה האחרונה אני מתקשה להמשיך ולקנות דיסקים, למרות שרוב הסיבות שציינת רלוונטיות גם לי (חוץ מהסיבה השניה – אני מקפיד לשמוע אלבומים בסדר המקורי גם היום). הבעיה העיקרית, נראה לי, היא שכשמגיע הרגע לקנות, כבר חרשתי על האלבום כל כך הרבה במחשב, שהרצון שלי לשמוע אותו כבר די התפוגג…
פוסט מקסים. למרות שאתה צודק בסעיפים, והייתי פעם מתומכי הדיסקים, הפסקתי לקנות דיסקים. נראה לי שזה עניין של הרגל. בגלל שהתרגלתי לשמוע מוזיקה מהאייפון, לקנות, לשלוף מהמדף, ולהחליף דיסקים במערכת נראה לי פתאום לא קשור לחיי.
יש רק סעיף אחד בעיתי, והוא הרווח של האמנים. אחרי שחברות התקליטים, המפיצים, והחנויות מורידים את האחוזים שלהם לא נשאר לאמן יותר מדי. אם האמן מוכר את המוזיקה שלו ישירות זה סיפור אחר כמובן. באותה מידה אפשר לקנות מוזיקה דיגיטלית או מרצ'נדייז של האמן או לנסוע לראות אותו בהופעה בחו"ל.
סעיף העטיפות והחוברות תקף לגבי מוזיקה בשיא עידן הדיסקים. שמתי לב שלאחרונה האמנים משקיעים פחות בעטיפות ובחוברות בגלל העידן הדיגיטלי, למעט אריזות דלוקס במהדורה מוגבלת.
הסעיף של הנוסטלגיה מעניין כי הוא תקף לגבי כל המדיה הדיגיטלית שלנו – תמונות, כתיבה, וידאו, ומוזיקה. מה ישאר בעוד 50 שנה מכל הפעילות שלנו ברשת? איפה יהיה לנו ארגז דיגיטלי?
כל כך נכון!!!!!! מתחבר לכל מילה ומילה!!!
הסיבה שלי לקנות דיסקים זה בגלל שככה אני מאזין לכל השירים ברצף ונותן יותר תשומת לב לכל שיר, מה שלא קורה אם אני סתם מוריד אותם למחשב ושם אותם להשמעה בווינאמפ או במידה פלייר שם הם מתערבבים להם בין מאות שירים אחרים שמתנגנים ברנדומייז. אני פותח אותו, קורא את המילים, עובר כמובן על הקרדיטים – שזה משהו מאוד משמעותי בשבילי – לראות מי העוסקים במלאכה (מפיקים, נגנים וכו') ואם אני אוהב לחפש עוד חומרים שלהם.
זה חיבור אחר למוזיקה.
חוץ מזה שהיום דיסקים כבר לא יקרים כמו פעם, וחנויות כמו התו השמיני וקלאב דיסק מוכרים מוזיקה מעולה במחירים נגישים.
אגב – מה דעתך על קניית אלבומים ברשת? זה חוקי והכל – אבל זה לא עותק קשיח.
בהחלט לכל קנייה של דיסק מתלווה סיפור, אתה שומע אותו בלופים אינסופיים, בעוד בווינאמפ אתה לא מרגיש ערך לשיר, הכל ראנדומייז.
אני זוכר כשהייתי קטן הלכתי לקנות דיסק של אבריל לאווין, עד היום אני שומר אותו במצב מצויין בערימת דיסקים, ומאזין לו מפעם לפעם, אל אף שעברו מספר לא מבוטל של שנים.
אווריל לוין, הא?
פוסט נהדר. וגם התגובות.
תוספת משלי, בעיקר בענין של מוזיקה ישראלית –
מעדיפה לקנות את הדיסק בהופעה, בלי התיווך של החנות.
לקנות בבנדקאמפ.
שתי דרכים שמשאירות לאמן רווח מקסימלי.
רכישת דיסק ממוזיקאי זאת בשבילי השקעה בדיסק הבא שלו.
מי שמצליח למכור עכשיו, יהיה לו ממה לשבת ולעבוד על האלבום הבא.
זה מה שאני רוצה, לדעת שיהיה האלבום הבא.
וכן… שיהיו הופעות.
בסוף, הופעה זה הסיפור האמיתי.
לבנה אני בהחלט יכול להסכים איתך בהקשר של המוזיקה הישראלית אין ספק שזה נורא חשוב להשקיע באמני ישראל,האמנים שנותנים לנו מוזיקה משובחת ומנסים לשרוד מדי יום במציאות הישראלית האולי לא כל כך טובה בהשוואה לעולם,אגב אני חושב שכל אמן באשר הוא יש לכבדו,ואולי בכלל ללכת ולקנות כל דיסק ששווה ואנחנו אוהבים אותו,אבל אני חושב שאמן ישראלי זה אפילו יותר חשוב ועוד יותר אם אנחנו מאזינים לו,אז למה שלא נוציא קצת כסף עליו.
הטרמינולוגיה הזאת של לא להוריד אומנים ישראלים בלבד היא גזענית ומשולה לכך שאפשר לרצוח מישהו בחו"ל (כי הוא לא ישראלי), אבל אסור לרצוח מישהו ישראלי (כי הוא ישראלאי)
קלעת בול.
תודה
קודם כל אני חייב לומר שנהנתי מאוד לקרוא את הטור הזה (הגעתי אליו דרך מוזיקה נטו).
אבל יש לי שאלה.
זה שהורדות באינטרנט זו גניבה לכל דבר ועניין זאת לא סיבה מספיק טובה? ומה עם הבעיה המוסרית והחוקית? או שאנחנו מפחדים מתגובות ציניות של אנשים מתנשאים שיגידו לנו שאנחנו צבועים?
אני מסכים, אלא שלא כל ההורדות לא חוקיות. יש היום אייטיונז, אמזון ועוד כהנה שמאפשרות הורדה חוקית. וגם יש יוטיוב ובנדקמפ, ועוד הרבה דרכים להאזין למוזיקה בחינם.
פוסט מגניב 🙂
אני אוהבת לקנות דיסקים בגלל החויה+קשר, וקצת "כי מגיע להם".
אבל אני תמיד אוריד אלבומים קודם כל. אני צריכה שתהיה לי גישה נוחה כדי שאני אוכל לשמוע מתי שבא לי ולהכיר אותם כמו שצריך. (יוטיוב וגרובשארק טובים לי כדי לגלות, ולא מספיק בשביל להכיר)
אם יש אלבום שהחלטתי שהוא ממש טוב, ויש ביני לבינו קשר שאי אפשר להתיר, והוא שוה את הכסף שלי + מקום של כבוד ב"חוברת" הדיסקים, אני אקנה אותו פיזית. ואמחק מהמחשב P:
אגב, הדיסקים הרבה יותר מדי טובים מכדי לשבור אותם בגלל חרם על ישראל. והרבה אמנים בינלאומיים סתם שוכחים שישראל קיימת…
ואני מניחה שהתכוונת להופעות בישראל- ואני לא באמת נהנית כל כך מהופעות, אני רק עסוקה בלקנא באנשים שזו חויה ענקית בשבילם… ולהתעצבן שהלהקות שבא לי עליהן כרגע לא מתכננות להגיע אלינו בקרוב
אני קונה דיסקים לעיתים רחוקות
מהסיבה העצובה שכל חנויות הדיסקים באזור נסגרו
אפילו טאוור רקורדס
אבל מדי פעם מחליף תקליטי ווניל
פעם הייתי קונה אותם באינטרנט אבל זה פאקינג יקר
לגיטימי
דווקא אני קונה לא מעט באינטרנט. אם קונים 3-4 דיסקים, אפילו דרך אמזון UK, זה יוצא מחיר סביר ביותר (כ-40 ש"ח לדיסק בממוצע).