מסביב לפרל ג'ם
במהלך עשרים שנות קיומה שמרה פרל ג'ם על הרכבה כמעט לחלוטין, כשרק עמדת המתופף זוכה לחילופים (עד שהם הביאו את חבר שלהם מסאונדגארדן, מאט קמרון).
במקביל לעיסוק העיקרי שלהם, הוא כמובן פרל ג'ם, לכל אחד מחברי הלהקה היו פרויקטים ולהקות נוספות, רובן ככולן מאזור הרוק האלטרנטיבי והגראנג'. להצלחה של פרל ג'ם אף אחד מהפרויקטים לא הגיע, אולי מלבד אלבומי הסולו של אדי ודר, אבל הם עדיין טובים מאוד, ולעניות דעתי (הקובעת, כי אני כותב את הבלוג הזה) בהחלט שווים היכרות.
אז הנה חלק מהלהקות והפרויקטים שמסביב לפרל ג'ם.
Temple of the Dog
טוב, אני דווקא אתחיל מיד במשהו שלא נופל תחת ההגדרה של פרויקט צד. טמפל אוף דה דוג היה פרויקט חד פעמי שיצא ממש כשפרל ג'ם החלו להתאגד. ג'ף אמנט וסטון גוסארד ממאד'ר לאב בון חברו לכריס קורנל ומאט קמרון מסאונדארגדן כדי ליצור אלבום הוקרה לאנדרו ווד, סולן מאד'ר לאב בון וחבר של כל הארבעה, שנפטר ממנת יתר. מייק מקרידי הצטרף אליהם על הגיטרה ואדי ודר סיפק קולות לחלק מהשירים. כך שבעצם, עשרים שנה אחרי, מדובר בפרל ג'ם פלוס כריס קורנל. ברטרוספקטיבה – הרכב חלומי. ובעצם, האלבום הבודד שלהם שנושא גם את שם הלהקה הוא אלבום גאוני, פורץ דרך וללא ספק אחד מאלבומי הגראנג' הטובים ביותר בכל הזמנים.
וזה השיר האהוב עליי מכולם. במיוחד בגלל השיער הארוך של כריס קורנל והקליפ שצולם בשדה ואותי הורס מצחוק. אה כן, ובגלל ששילוב בין הקולות של כריס קורנל ואדי ודר זה לא משהו שאפשר לתאר במילים.
Mad Season
גם כאן מדובר בסוג של סופר גרופ גראנג'י קצת יותר מוכר. כאן מדובר בשילוב של מייק מקריידי עם הבסיסט ג'ון בייקר סונדרס ועם המתופף של עוד להקת גראנג' מיתולוגית, בארט מרטין מהסקרימינג טריז. השלושה שהכירו במוסד גמילה צירפו אליהם אחד, ליין סטיילי, סולן אליס אין צ'יינז, בתקווה שגם הוא ייגמל. הם הספיקו להוציא אלבום אחד ב-1995 בשם Above. באלבום הזה חבר אליהם עוד גאון מוזיקלי ואחד הזמרים האהובים עליי באופן אישי, מארק לנאגן (סולן הסקרימינג טריז). הלהקה המשיכה להתקיים, אבל עם הדרדרות בריאותו של סטיילי פחתה הפעילות שלה. עם זאת, דווקא מותו של סונדרס ממנת יתר ב-1999 היא שגרמה לפירוק הלהקה לחלוטין.
Three Fish
פרויקט הצד של ג'ף אמנט עם הסולן והגיטריסט של להקת טרייב אפטר טרייב, רובי רוב. הם הוסיפו אליהם את המתופף ריצ'רד סטוברוד ששיתף פעולה עם כל מיני להקות גראנג' באזור שנות השמונים. השלושה מנגנים רוק אלטרנטיבי מעניין, קצת פוסט-גראנג'י, והוציאו עד כה שני אלבומים: Three Fish (1996) ו- The Quiet Table (1999).
Brad
בראד היא פרויקט הצד של סטון גוסארד, שהוקמה ב-1992, וקיימת עד היום (השנה היא הוציאה את אלבום האולפן הרביעי שלה, Are We Best Friends?). גוסארד משתף כאן פעולה עם סולן סאטצ'ל, שון סמית', המתופף רייגן הגר, גם הוא מסאטצ'ל וממלפאנקשן (שבה שר אנדרו ווד, ושוב אנחנו רואים את החיבור הפנימי בעולם הגראנג') ועם ג'רמי טובאק ומייק ברג.
באופן אישי, בראד עושים לדעתי מוזיקה מעולה, לפרקים מוזרה, אבל תמיד מעניינת ועם סאונד ייחודי. השיר הזה הוא האהוב ביותר עליי שלהם, למרות שכאן הוא באיכות פחות טובה ובהופעה חיה.
Eddie Vedder
טוב, מאיפה אפשר להתחיל. מעבר לכל מה שהאיש הזה עושה עם פרל ג'ם, הוא פשוט מוזיקאי עליון. הוא משתף פעולה בהמון שירים של אמנים אחרים (ניל יאנג, קראודד האוס, הראמונז, דה הו, הסטרוקס, בן הרפר, בנד אוף הורסס ואפילו בשיר של REM שעתיד לצאת ב-2011). הוא לקח חלק, כאמור, בטמפל אוף דה דוג. הוא פעיל חברתי. בנוסף לקול החד פעמי שלו הוא מנגן על גיטרה, מפוחית, יוקללה, אקורדיון, בס וגם תופים.
ואם כל זה לא מספיק, ואם לא קניתם עדיין (כן. קניתם. יש אלבומים שצריך לשים במערכת ולשמוע מההתחלה ועד הסוף), אז כדאי שתכירו את אלבום הסולו שלו. Into the Wild הוא סרט של שון פן, סרט כבד ועמוק, ואת פס הקול לסרט כתב ומבצע אדי ודר. עם לראות את הסרט – האלבום לוקח אותך בחזרה לרגעים מסוימים וקובעים בו, מחזירים אותך למחשבות שליוו אותך במהלך הסרט. בלי לראות אותו, זה פשוט אלבום מושלם של מוזיקאי שקם רק פעם בכמה שנים.
היי!
🙂
היי גם לך!
פוסט מצוין. לא הכרתי את מרבית הרכבי הצד של החברה מפרל ג'אם. כמי שגדל על ברכי הפרוג רוק של שנות ה-70, הכרתי כל ארוע שבו שני מוזיקאים מהז'אנר חברו כדי לשתות בירה ולתקוע כמה גרפצים ביחד, אבל בשנות ה-90 איבדתי מגע עם הדברים האלה, עכשיו אני משלים.
תודה!