אלבומי 2011 – חלק ג'

תגובה אחת פורסם ב:המלצות, חדשות | 1 ביולי 2011

[לחלק הראשון]   [לחלק השני]

חצי שנת 2011 כבר עברנו וזו מתחילה להסתמן כשנת מוזיקה סטנדרטית. עד כה שום אלבום לא שווה כניסה לפנתיאון האלבומים הנצחיים, למרות שיש כמה אלבומים לא רעים בכלל.

הקיץ עומד בפתח וזו לא בשורה טובה לחובבי מוזיקה שכמותנו. הימנוני קיץ נשמעים בכל פינה ולאף אחד בים אין כוח לשירים עמוקים ומדכאים ואפלים ומסובכים. ובצדק. בשביל זה יש חורף. וכמו שתיכף נראה, גם אין יותר מדי אלבומים לדבר עליהם או לחכות להם. אבל שנייה לפני שנדבר עליהם, סקירה מהירה על האלבומים שיצאו בשלושת החודשים האחרונים.

אהבתי:

את החדש של אדי ודר, כמובן. וגם את פול סיימון שמוכיח שגם בגיל 70 אפשר לשמור על כושר תמלילני ועל הפקה נהדרת. פו פייטרז הוציאו אלבום טוב ברובו, עם קצת נפילות לשירים "בסדר", כמו שתמיד קורה להם, לדעתי. השיר שהכי אהבתי באלבום הוא בלדה מעולה בשם I Should Have Known. גם את Nine Types of Light של טי.וי. און דה רדיו אהבתי (למרות ששמעתי עליו ביקורות מעורבות). בינתיים הלהקה הספיקה לאבד את הבסיסט שלה, ג'רארד סמית, שנפטר כתוצאה מסרטן.

עוד נהדרים: השני של פליט פוקסז המעולים וגם C’mon של לואו, שלמרות שלא מגיעים לרמות של האלבומים שקדמו להם, הם בהחלט אלבומים ראויים לדעתי. את השני של בון איבר שמעתי רק חלקתי, אבל מה ששמעתי היה טוב. עליי להשקיע בו יותר.

אלבום מפתיע אחרון שאציין כאן הוא Simple Math של להקת האינדי האמריקאית מנצ'סטר אורקסטרה (Manchester Orchestra). אלבום נהדר, וכאן תוכלו לשמוע את שיר הנושא שלו. אם לא הכרתם, זה זמן מצוין להכיר.

התאכזבתי (קצת):

חיכיתי לאלבום הרביעי של ארקטיק מאנקיז. מאוד. אני חושב שהם אחת מלהקות הרוק הטובות בעולם היום ושאלכס טרנר הוא לא פחות מגאון. הוא קיבל ביקורות טובות ונמכר היטב אבל אני קצת התאכזבתי. ציפיתי ליותר. למכות ולרוק מהיר ועצבני ופאנקיסטי ולא הרגשתי שקיבלתי את זה. אני רוצה לנסות להאזין לו שוב, אולי בקיץ היבש שמצפה לנו. אם אשנה את דעתי, מבטיח לעדכן.

ועכשיו –

הרי התחזית – קיץ 2011

יולי

12.7 Incubus – If not Now, When?: אלבום אולפן שביעי לאינקובוס, אותו הם הגדירו "אלבום שמתרחק עוד יותר מההארד-קור של האלבומים הראשונים". שמעתי כמה טרקים מהאלבום הזה, וזו האנדרסטייטמנט של השנה. ממה ששמעתי, האלבום הזה נשמע כמו אלבום של נ'סינק במקרה הטוב. אולי מוקדם לשפוט, אבל זה די מאכזב. מאינקובוס מצפים ליותר ואני חושש שהמעריצים הולכים להתאכזב. בינתיים, הנה הסינגל הראשון מתוכו, שעוד נשמע יחסית סביר. אם אתם רוצים להבין יותר על מה מדובר, חפשו את הסינגל השני, Promises, Promises הקיטשי והמרגיז.

19.7 3 Doors Down – Time of My Life: למרות שהלהקה הזו סובלת מחוסר הערכה די גורף, אני דווקא חושב שיש להם כמה קטעים לא רעים, אז אני אספר לכם שהם מוציאים אלבום חמישי. לא שאני מתרגש באופן אישי, אבל הקיץ כל כך יבש, שצריך לספר על מה שיש. אז כן, הם מוציאים אלבום. הסינגל הראשון שלהם, When You’re Young, נשמע בדיוק כמו השירים הישנים שלהם. הנה:

אוגוסט

30.8 Red Hot Chili Peppers – I’m with You: הופה, הופה. זה כנראה האלבום המדובר של הקיץ. הפפרז חוזרים אחרי עזיבתו של פרושיאנטה, כשחברו מאטאקסיה, ג'וש קלינגהופר, מחליף אותו על הגיטרה. יש כמובן הייפ מסביב לאלבום הזה, כשבינתיים לא דלף ממנו אפילו קטעון אחד להשמיע לכם. כבר כתבתי בעבר, אני לא מהמעריצים הגדולים של הפפרז ובלי פרושי הם שווים לדעתי אפילו קצת פחות, אז אני לא מאמין שייצא מכאן אלבום העשור, אבל כבר טעיתי בעבר איזה פעמיים.

30.8 Beirut – The Rip Tide: קצת יותר מעניין, אלבום שלישי ללהקת האינדי האמריקאית, שאמור להיות קצת יותר רך מאלבומיהם הקודמים. בינתיים יצא מתוכו השיר East Harlem, שיר לא רע בכלל, שדי עושה לי חשק לפחות לנסות להאזין לאלבום כולו.

ספטמבר

מועד לא ידוע Tori Amos – Night of Hunters: אלבום שנים עשר לפסנתרנית הג'ינג'ית, שאומרת שבו היא חוזרת לתקופה היותר קלאסית שלה. בינתיים לא ידוע עליו יותר מדי, אבל אולי שווה לחכות.

27.9 Wilco – The Whole Love: אלבום שביעי לווילקו, עוד להקה נחמדה בסך הכול. גם כאן לא צפויה יצירת מופת, וכנראה ניאלץ לחכות שמזג האוויר יתחיל להתקרר כדי לחזור ולקבל מוזיקה כמו שאנחנו אוהבים. זה הסינגל הראשון (והדי סתמי) שווילקו הוציאו בינתיים.

כאמור, הקיץ לא מביא איתו בשורות מי יודע מה. במקום אלבומים, כדאי פשוט לנסוע לפסטיבל או להופעה טובה. ואם בזה עסקינן, ולמי שעוד לא שמע, אינטרפול באים לארץ וזו כבר סיבה להתרגש. מאחר והפוסט הזה דל בשירים טובים, לפחות נסיים אותו עם שיר מהאלבום האחרון שלהם. נתראה בביתן 1 ב-30.8!